פורסם ביום 25 אוגוסט 2020

החמרת הגבלות התנועה מחריפה את מצוקתם של פלסטינים בחברון. "החיילים במחסום אמרו לו שאני לא יכול לצאת"

סאמר זהדה, בן 35 ואב לארבעה, גר ברחוב א־שוהאדא. זהו החלק המוגבל ביותר של H2, שטח העיר חברון הנתון לשליטת ישראל, שבו שוכנים מתחמי ההתנחלות הישראליים. בנו בן השלוש, אדם, חולה בסוכרת וזקוק לאינסולין, אבל עט האינסולין שהיה להם בבית נשבר. סאמר מיהר ל"מחסום 56", החולש על התנועה בין רחוב א־שוהאדא לבאב א־זאוויה, אחד האזורים המסחריים ב־H1 (שטח העיר הנתון לשליטה פלסטינית) כדי להגיע לבית מרקחת. "החיילים במחסום אמרו לי שאני לא יכול לצאת. ניסיתי להסביר להם את המצב, אבל הם אמרו לי שזו לא הבעיה שלהם ושלא אוכל לצאת כל עוד העימותים שהתחוללו בעברו השני של המחסום לא הסתיימו."

מאז תחילת יולי, במחאה על תוכניותיה של ממשלת ישראל לספח חלקים מהגדה המערבית,[1] צעירים פלסטינים מתכנסים באופן שוטף ליד המחסום ומיידים אבנים על חיילים ישראליים. החיילים רודפים בדרך כלל אחרי בני הנוער אל רחובות באב א־זאוויה, ושם – הרחק מהמחסום – פורצים עימותים. כל אחד מהעימותים נמשך שלוש עד חמש שעות, ובמהלכם, ולעיתים במשך שעות אחדות לאחר מכן, המחסום נותר סגור לתנועת פלסטינים בשני הכיוונים.

הסגירה השוטפת של "מחסום 56" החריפה את הבידוד והמצוקה של כאלף פלסטינים המתגוררים בשטח המוגבל ביותר של H2, סביב רחוב א־שוהאדא. שטח זה הוכרז "שטח צבאי סגור" שגישת פלסטינים אליו מוגבלת ברובה לתושבים בלבד, ומצריכה מעבר במחסום המיועד להולכי רגל בלבד. בתוך השכונה עצמה יש חנות אחת בלבד המציעה רק קומץ מוצרי מזון בסיסיים. לכן התושבים תלויים בגישה למרכולים ובתי מרקחת בשכונת באב א־זאוויה, מעברו השני של "מחסום 56".

אף שעקרונית התושבים יכולים לצאת את השטח הסגור ברגל דרך מחסומים אחרים, מחסומים אלה אינם נגישים לבני אדם עם מוגבלויות או מי שמתקשים ללכת. מי שמשתמשים בנתיבי יציאה חלופיים, בלתי מאושרים, כמו חצרות אחוריות פרטיות או גגות, עלולים להיעצר בגין הפרת הסגר הכללי.

מי שמצליחים בכל זאת להגיע למחסום החלופי הקרוב ביותר, השוכן בשכונת תל רומיידה, נאלצים לנסוע בדרכים עוקפות למרחק של עד שלושה קילומטרים כדי להגיע לאזור המסחרי בבאב א־זאוויה, הממוקמת במרחק 200-100 מטר בלבד מבתיהם. יש הנאלצים לעשות את כל הדרך הזו ברגל, משום שהתחבורה הציבורית הופסקה בשל הסגר בהקשר של המגפה.

אחרי שבקשתו לצאת דרך מחסום 56 נענתה בסירוב, מיהר סאמר הביתה לקחת את בנו. "חשבתי שאם יראו את אדם בעיניהם, החיילים יבינו את המצב וירשו לנו לעבור.. אבל הם צרחו עליי לחזור הביתה! אז הבנתי שלחיים שלנו אין שום ערך בעיניהם."

סאמר הצליח להביא את בנו לבית המרקחת דרך המחסום בתל רומיידה, אבל כשניסה לחזור הביתה דרך "מחסום 56", שוב סירבו החיילים להתיר לו לעבור. "אשתי חיכתה מאחורי המחסום. התווכחתי כחצי שעה, עד ששכנעתי את אחד החיילים להרשות לבני הקטן ללכת לאימא שלו. הילד עבר בסופו של דבר, אבל אני נאלצתי לחזור הביתה בעיקוף ארוך."

פגיעותם של פלסטינים החיים באזור H2 גברה מאז מאי 2020, בעקבות החלטת הרשות הפלסטינית להקפיא כמעט את כל המגעים הדו־צדדיים עם ישראל, לרבות תיאום ביטחוני, בתגובה על תוכנית הסיפוח של ישראל. קודם לכן יכלו תושבים שנתקלו בבעיות גישה לפנות למשרד התאום והקישור (מת"ק) הפלסטיני, שהיה מתערב בשמם מול הרשויות הישראליות. בעבר יכלו גם לבקש את עזרת הנוכחות הבינלאומית הזמנית בחברון, אבל עם סיום המנדט לפעילות הארגון, בינואר 2019, אפשרות זו כבר אינה קיימת. כרגע התושבים יכולים לפנות באופן אישי למת״ק הישראלי ולנסות ליישב סוגיות גישה. עם זאת, פלסטינים רבים מעדיפים להימנע מאפשרות זו, הנחשבת בעיני רבים לבלתי קבילה חברתית ו/או פוליטית, מה גם שלעיתים קרובות התהליך אינו יעיל. 

על פי הערכות, באזור H2 של העיר חברון גרים 33 אלף פלסטינים לצד 700 מתנחלים. יותר מ־20% מהפלסטינים, כ־7,000, גרים באזורים שהגישה אליהם מוגבלת, לרבות אלף החיים בשטח שהוכרז ב־2015 "שטח צבאי סגור".

טיפול בצרכים הומניטריים ב־H2

ב־2020 הגבירו ארגונים הומניטריים וארגונים שותפים בתחום זכויות האדם את המענה שהם מספקים ב־H2, באמצעות תוכנית פעולה מקפת ורב־תחומית שהתמקדה ב־17,500 פלסטינים פגיעים. התוכנית, שיישומה התאפשר בעזרת "קבוצת התיאום של כוחות המשימה" בגדה המערבית, כוללת חבילת התערבויות שייושמו על פני שנתיים, בשווי כולל של 7.09 מיליון דולר.[2]

התוכנית כוללת פעילויות כגון שירותי שיקום, הכשרה במתן עזרה ראשונה, תמיכה פסיכו־חברתית, ייעוץ משפטי וכן ניטור ותיעוד של הפרות ואלימות הקשורה לסכסוך. בנוסף, פעילויות חינוכיות יכללו גם תזונה בבתי ספר לילדים וילדות בכיתות א׳-ד׳, המשלימה מיזם קיים המתמקד בשיפור הסטטוס התזונתי של תלמידות בכיתות א׳-ד׳. סיוע במזון לעניים יינתן כסיוע חירום במזומן בשוברים אלקטרוניים, לצד תמיכת חירום באמצעות התערבויות מבוססות־חקלאות.

זה שנים שתושביו הפלסטינים של אזור H2 חיים בסביבה כופה הכוללת שורה ארוכה של הגבלות גישה, לצד אלימות והפחדה מצד מתנחלים וכוחות ישראליים. מצב זה לא הותיר לרבים ברירה אלא לעזוב את בתיהם, והוא מעורר חששות בדבר העברה בכפייה, שהיא הפרה של אמנת ז׳נבה הרביעית. סקר שנערך בשנת 2015 בשטחי H2 שהגישה אליהם מוגבלת מצא כי כמעט שליש מיחידות הדיור באזור ריקות.[3] נציבות זכויות האדם דיווחה כי בין אוקטובר 2018 לאוגוסט 2019 שש משפחות פלסטיניות עברו משכונת תל רומיידה שב־H2, בשל גורמים כופים. ככוח הכובש ישראל מחויבת להגן על אזרחים פלסטינים בעיר חברון, להבטיח שצורכיהם ההומניטריים יקבלו מענה ושהם יכלו לממש את זכויות האדם שלהם, לרבות הזכות לחופש התנועה. הגבלות המוטלות על חופש התנועה משיקולים ביטחוניים צריכות להיות מוגבלות מאוד בהתאם לדחיפות המצב וייעשו ללא אפליה אסורה.


[1] ההסכם הקואליציוני שהוביל להקמת ממשלת ישראל הנוכחית קורא לסיפוח חלקים מהגדה המערבית לישראל, כבר ב־1 ביולי בכפוף ל"הסכמתו המלאה" של הממשל הנוכחי בארה״ב. על פי המפה שנכללה בתוכנית השלום למזרח התיכון שהממשל בארה״ב הציג בינואר 2020, H2 הוא אחד האזורים המיועדים לסיפוח. איום הסיפוח התקבל בגינויים נרחבים מצד הקהילה הבינלאומית, ומזכ״ל האו״ם הצהיר כי סיפוח "יהווה הפרה חמורה ביותר של המשפט הבינלאומי, יפגע בסיכוי להגיע לפתרון שתי המדינות, ויסכל סופית את האפשרות לחידוש המשא ומתן."

[2] התערבויות אלה מבוססות על מידע שנאסף בסקר משקי הבית שניהל משרד האו״ם לתיאום עניינים הומניטריים ב־2018, והן חלק מתוכנית המענה ההומניטרית לשטח הפלסטיני הכבוש לשנת 2020.

[3] את הסקר ערך הוועד לשיקום חברון, כחלק מתוכנית שיקום והתחדשות. על פי ממצאיו, 1,079 מ־3,369 יחידות הדיור שנסקרו במה שהוועד הגדיר "העיר העתיקה של חברון" עומדות ריקות.

הנוסח המחייב והמלא הוא המקור בשפה האנגלית