שיקומם של יותר מרבע הבתים שנהרסו כליל מתבצע, או עומד להתחיל

ישראל הסירה הגבלות על יבוא חצץ

על פי דיווחים, נכון לתחילת אוקטובר החל שיקומם של 1,134 בתים שנהרסו כליל במעשי האיבה ב־2014, ומהווים פחות מ־10% מכלל הבתים המצריכים טיפול בקטגוריה זו (12,584). שיקום הבית הראשון שנהרס כליל הושלם באוקטובר, במימון סוכנת הסעד והתעסוקה של האו״ם (אונר״א).[1] המימון ל־2,250 יחידות נוספות, שהם 16% נוספים מכלל הבתים המצריכים טיפול, אושר על פי דיווחים, אף שהתזמון של העברות הכספים הממשיות והתחלת העבודות בשטח עדיין אינו ברור.[2]

למרות ההתחייבויות הנדיבות שקיבלו על עצמן מדינות רבות בכנס קהיר לשיקום עזה, שהתקיים בשנת 2014, עדיין קיים פער מימון לשיקומם של יותר משלושה רבעים (9,200) מהבתים שנהרסו כליל.[3]

ההתקדמות בתיקון בתים שניזוקו אך לא נהרסו הייתה משמעותית יותר, לרבות השלמתם של כמעט 12% מהבתים שניזוקו קשות, עובדה שעל פי הערכות אפשרה ל־5,000 עקורים לשוב לבתיהם.

ובינתיים כ־95 אלף בני אדם שבתיהם נהרסו או ניזוקו קשות עדיין שוהים אצל משפחות מארחות, בדירות שכורות, ביחידות טרומיות, באוהלים ובמחסים מאולתרים, או בחורבות בתיהם ההרוסים. תנאי חייהם מעוררים שורה של חששות בנושאי הגנה, לרבות צפיפות־יתר, גישה מוגבלת לשירותים בסיסיים, היעדר פרטיות, מתחים בינם לבין הקהילות המארחות, סכנות בשל נפלי תחמושת וחשיפה לתנאי מזג אוויר קיצוניים.

מאז מאי 2015 המשיך המנגנון לשיקום עזה לאפשר, באמצעות הליך "ההעברה לצורכי מגורים" שלו, את כניסתם של חומרי בניין מוגבלים (בעיקר מלט, חצץ ומוטות מתכת) לשיקום בתים שנהרסו לחלוטין. ייבואם של חומרים אלה נאסר לאחר הטלת המצור ב־2007, והוגבל מאז 2010 לאחר שסווגו על ידי הרשויות הישראליות כפריטים בעלי "שימוש כפול" (אזרחי וצבאי).

השקת הליך "ההעברה לצורכי מגורים" הביאה לגידול בנפח חומרי הבניין האלה וחומרי הבניין הלא מוגבלים המוכנסים לעזה (ראו תרשים). בספטמבר הוכנסו לעזה בסך הכול 5,411 מטענים של חומרי בניין, גידול של 55% לעומת הממוצע החודשי מאז תחילת 2015, ופי שמונה מהממוצע החודשי מאז 2014.

באוקטובר הוציאו הרשויות הישראליות חצץ מרשימת הסחורות ה"דו־שימושיות". זו הפעם השלישית השנה שבה תוקנה הרשימה – שינויים קודמים כללו הן תוספות והן הסרה של פריטים מהרשימה.[4] כתוצאה, יוכלו כעת יחידים וארגונים לייבא חצץ בלא אישור מוקדם מהרשויות הישראליות, באמצעות המנגנון לשיקום עזה או מנגנונים אחרים. עם זאת, הרשויות הישראליות יותירו בעינה מכסה של 400 מטעני חצץ ביום, אף שהרחבתו של כרם שלום, לא מכבר, הגדילה משמעותית את הנפח הפוטנציאלי של סחורות שבהן יכול המעבר לטפל.

עד לאמצע אוקטובר הגיע הכמות הכוללת של חומרים מוגבלים שהוקצו על ידי המנגנון לשיקום עזה עבור משתתפים שאושרו בהליך ה"העברה לצורכי מגורים" לכמעט 1.7 טונה. אלא שעד עתה רכשו מוטבים פחות מ־20% מכמות זו מסוחרים מורשים.[5] את הפער הגדול בין הקצאות המנגנון לשיקום עזה לבין הרכישה הממשית מסוחרים מורשים על ידי מוטבים ניתן לייחס, בין היתר, לשיטת החלוקה של סיוע כספי לשיעורין על סמך התקדמות. כן ניתן לייחס אותו לזמינותו של חצץ (מפסולת בניין מרוסקת) ומוטות מתכת מתוצרת מקומית, הנמכרים במחיר זול משמעותית מהחומרים המיובאים דרך ישראל, אף שאיכותם הירודה שלחומרים אלה מהווה סיכון לבטיחות המבנים הנבנים מהם.

למרות ההתקדמות לאחרונה, קצב שיקום מהיר יותר יצריך תשלום במועד של התרומות שלהן התחייבה הקהילה הבינלאומית בכנס קהיר, לפני שנה; הגדלת קיבולת חומרי הבניין המוכנסים, לרבות פתיחתם המחודשת של מעברים מלבד כרם שלום; והסרתם של חומרי בניין וציוד הכרחיים נוספים, ובמיוחד עץ, מרשימת הפריטים הדו־שימושיים.

* מידע למאמר זה נמסר על ידי קבוצת העבודה לענייני מחסה