פורסם ביום 10 יולי 2018
 במסגרת  

סקירה כללית: יוני 2018

המאמר המרכזי בגיליון זה של הירחון ההומניטרי עוסק בצורכי השיקום של אלפי הפלסטינים בעזה שנפצעו קשה מאז 30 במרס בהפגנות "צעדת השיבה הגדולה" לאורך גדר המערכת של ישראל. על פי הערכות, יותר מ־1,400 פלסטינים עלולים לסבול ממוגבלות ארוכת טווח בשל חומרת הפציעות שנגרמו להם. משרד הבריאות בעזה, בתמיכת מגוון ארגונים השותפים לכוח המשימה לענייני בריאות, מתאם את הטיפול השיקומי למטופלים ששוחררו מאשפוז. נטל נוסף זה על מערכת הבריאות השברירית ממילא בעזה בא על רקע של תנאי החיים המידרדרים ומחסור חמור במימון עבור סוכנויות הומניטריות.

אחד ההיבטים של תנאי החיים המחרידים ברצועת עזה נוגע לדיור תת־תקני, שבו עוסק מאמר אחר של גיליון החודש של הירחון ההומניטרי. סקר שערך כוח המשימה לענייני מחסה מצא כי כ־19,700 יחידות דיור המאוכלסות כעת אינן ניתנות לתיקון ויש לבנותן מחדש. עוד נמצא כי מצבן של 24 אלף יחידות דיור מחייב בדחיפות מתן סיוע לצורך מחסה. במעשי האיבה בשנת 2014 ספגו כ־171 אלף בתים בעזה נזק כלשהו (להוציא הרס מוחלט), וכ־60 אלף מתוכם טרם תוקנו. הסיבה העיקרית לתופעה הנרחבת של דיור תת־תקני היא היעדר משאבים פיננסיים בשל רמת גבוהות של אבטלה ועוני. ההגבלות הישראליות המוטלות זה מכבר על יבוא חומרי בניין לעזה תרמו למצב הנוכחי, אף שבעקבות הקמת המנגנון לשיקום עזה ב־2015 אפשרה ישראל הכנסה מבוקרת של פריטים מוגבלים. לבעיות בתחום המחסה הפוגעות בחוסנם של אנשים נודעו השלכות על ביטחונם הפיסי, על בריאותם ועל רווחתם, והן גורם מרכזי לחשש במקרה של עקירה המונית חדשה בהקשר של מעשי איבה, הואיל ומרבית העקורים הפנימיים מתארחים בדרך כלל בבתים פרטיים.

בגדה המערבית, חקיקה חדשה יוצרת סיכון להגבלה משמעותית של יכולתם של יחידים וארגוני זכויות האדם לעתור נגד הריסה או תפיסה של נכסים פלסטיניים בשטח C ובירושלים המזרחית. באפריל 2018 ניתן צו צבאי המתיר את הריסתם של מבנים חדשים שהוקמו בלא רישיון בשטח C תוך 96 שעות ממתן הודעת פינוי; יישומו של חוק זה הוקפא כעת עד שבג״ץ יקבל החלטה בעניין. בנוסף על כך, בשנה שעברה עבר חוק המאיים להגדיל משמעותית את שיעורי ההריסות והקנסות בירושלים המזרחית מאוקטובר 2019 ואילך, מועד שבו יחול החוק על מבני מגורים בעיר שנגדם קיימים צווי הריסה. הרס בתים ומבנים אחרים בגין היעדר היתרי בנייה ישראליים, שכמעט בלתי אפשרי להשיגם, מהווה רכיב מפתח של הסביבה הכופה המופעלת על פלסטינים בגדה המערבית, לרבות ירושלים המזרחית, ויוצרת עבור רבים סכנה של העברה בכפייה.

גורם נוסף המחריף את הסביבה הכופה בירושלים המזרחית הוא השתלטותן של עמותות מתנחלים על נכסים בשכונות פלסטיניות. אחד המאמרים בגיליון זה של הירחון בוחן את ההשלכות של נוהג זה על שכונת בטן אל־הווא, המאוכלסת בצפיפות, שבה כבר התנחלו כמאתיים ישראלים במבנים שונים. המתיחות שיצרה התנחלות זו הביאה להטלת הגבלות תנועה, למעצרים, למעצרי בית ולצווי גירוש, ואלה בתורם דחקו בכמה מהתושבים הפלסטינים לעבור מן האזור, במיוחד בשל חששות לביטחונם של ילדים.

בימים הראשונים של חודש יולי אימצו הרשויות הישראליות שורה של אמצעים והגבלות לקראת הריסתה של הקהילה הבדואית פלסטינית ח׳אן אל־אחמר – אבו אל־חילו. בעקבות עתירה חדשה שהגישה הקהילה הוציא בג״ץ צו ביניים המונע את ההריסה, לפחות עד למתן תשובת הממשלה ב־11 ביולי. קהילה זו היא אחת מ־18 קהילות הממוקמות בתוך אזור המיועד בחלקו לתוכנית ההתנחלות האסטרטגית E1 או לידו. מאז 1 ביולי התרחשו בקהילות אחרות ברחבי הגדה המערבית 11 תקריות הריסה שגרמו לעקירתם של 59 פלסטינים, בהם 37 ילדים, ופגעו ביותר ממאתיים פלסטינים אחרים.

"ההתפתחויות שאנו רואים בשטח מטרידות ביותר", אמר ג׳יימי מקגולדריק, המתאם ההומניטרי לשטח הפלסטיני הכבוש. "להריסות נודעו השלכות הרסניות על משפחות ועל קהילות. הריסות אלה שערורייתיות במיוחד מפני שהן מתמקדות בקהילות החיות מלכתחילה בתנאים קשים להחריד המלווים ברמות גבוהות של צרכים הומניטריים. אני שב וקורא לרשויות הישראליות לחדול מההרס ומאמצעים אחרים העלולים להביא להעברה בכפייה של פלסטינים."

הנוסח המחייב והמלא הוא המקור בשפה האנגלית