מכשולי תנועה בירושלים המזרחית משבשים גישה לשירותים, למרות הקלות שהוחלו לאחרונה

מכשולי תנועה בירושלים המזרחית משבשים גישה לשירותים, למרות הקלות שהוחלו לאחרונה

בעקבות החלטה שאימץ הקבינט הביטחוני הישראלי ב־14 באוקטובר 2015, על מנת לטפל בגל האלימות, החלו כוחות ישראליים לחסום כמה מעורקי התנועה העיקריים המובילים אל שכונות פלסטיניות בירושלים המזרחית ומתוכן. תוך שבוע הוצבו בסך הכול 41 מכשולים, הכוללים 23 בלוקים מבטון, תלולית עפר אחת ו־17 מחסומים.

הגבלות אלה פגעו ישירות בחופש התנועה של תשע שכונות פלסטיניות, שאוכלוסייתן מונה על פי הערכות 138 אלף נפש, שהם יותר מ־40% מן האוכלוסייה הפלסטינית של ירושלים המזרחית. נתון זה אינו כולל את תושביהם של אזורים מוניציפליים הממוקמים בין גדר ההפרדה לקו הירוק, הנאלצים לחצות מחסומים שהיו קיימים עוד קודם לכן כדי להגיע לחלקים אחרים של ירושלים.

נוהלי החיפוש והבידוק במחסומים החדשים, שרובם מאוישים בשוטרי משמר הגבול הישראלי, גרמו לתורים ארוכים ולעיכובים ושיבושים בגישתם של בני אדם לשירותים, לרבות מתקני חינוך ובריאות, מקומות עבודה ומקומות מקודשים.

בחודש נובמבר החלו הרשויות הישראליות להסיר בהדרגה את רוב המכשולים. נכון לעכשיו נותרו בסך הכול 14 מכשולים במקומם, בהם שישה מחסומים, שבעה חסמי דרכים ותלולית עפר, והם פוגעים ישירות בכ־76 אלף בני אדם, תושבי שש שכונות.[1]

ראס אל־עמוד ועיסאוויה

למרות ההקלה הכללית בחודש נובמבר, בשכונות מסוימות נותרו מרבית מכשולי הסגר במקומם והם גורמים לשיבושים קשים בחיי היומיום של האוכלוסייה כולה.

בראס אל־עמוד, שבה מתגוררים כ־25 אלף פלסטינים, שלושה מבין ארבעה מכשולים (בהם שני מחסומים וחסם דרכים אחד) ממשיכים לשבש את הגישה לבתי ספר ולשירותים בסיסיים.[2] כ־5,000 תלמידי גנים ובתי ספר והוריהם חוצים מכשולים אלה מדי יום ביומו: לדברי מקורות בקהילה, האנשים הללו נאלצים לחכות זמן רב בתורים, ולעבור חיפושים על גופם, בכלי רכבם ובילקוטיהם. שישה בתי ספר בראס אל־עמוד נפגעו במיוחד מפשיטות משטרתיות ומרימוני גז מדמיע, רימוני הלם ונוזלי "בואש" שחדרו לחצרותיהם. סגירות פתאומיות של המחסומים החדשים חסמו שוב ושוב את הגישה ויצרו פקקי תנועה קשים. קשישים, חולים ונכים נפגעו באופן לא מידתי.

באל־עיסאוויה, שבה מתגוררים כ־15 אלף בני אדם, נחסמו כל שבעת הכבישים המחברים את השכונה עם יתר העיר ועם אדמות חקלאיות בקרבתה, וכל התנועה אל השכונה ומתוכה תועלה לכביש יחיד שעליו חולש מחסום. מטופלים כרוניים ומקרים רפואיים דחופים נפגעו מכך במיוחד, מפני שזמן הנסיעה לבית החולים הדסה, המצוי בקרבת מקום, התארך מ־10-5 דקות לעד שעה. ב־19 באוקטובר נפטרה אישה בת 65 בדרכה לבית החולים, אחרי שנפגעה משאיפת גז מדמיע במהלך עימותים שפרצו בשכונה; היא עוכבה לכ־25 דקות במחסום החדש. כן נפגעים יותר מאלפיים ילדים ובני נוער הלומדים בבתי ספר ובאוניברסיטאות מחוץ לשכונה.

בית החולים אוגוסטה ויקטוריה

אל המחסום הצבאי שהוצב ליד בית החולים אוגוסטה ויקטוריה, בין 9 באוקטובר ל־1 בנובמבר, נלוו חיפושים גופניים נרחבים ועיכובים ממושכים. להקמתו נודעה השפעה שלילית על תפקוד בית החולים, משום שעיכב את גישתם של אנשי סגל ומטופלים, לרבות גישת מטופלים שהופנו לטיפול רפואי בבית החולים הסמוך, אל־מוקסד, או ממנו.

במהלך תקופה זו תועדה בבית החולים ירידה של 40-30% בביקורים במרפאות החוץ, המספקות שירותים שאינם ניתנים בבתי חולים אחרים, לרבות דיאליזה ילדים, הקרנות וטיפולים כימותרפיים. כמה מ־30 המטופלים מעזה המקבלים הקרנות וטיפולים כימותרפיים ושוהים במתקן סמוך דיווחו כי לא הורשו לעבור במחסום זה.

בנוסף על כך, החברה הישראלית שנשכרה לאסוף פסולת השעתה את פעולתה בנימוק של שיקולים ביטחוניים. הפסולת הרפואית שהצטברה עקב כך בבית החולים היוותה סיכון בריאותי וסביבתי לשכונה כולה.[3]

טהא אל־ג׳ועבה

טהא אל־ג׳ועבה בן השמונה, משכונת אל־עיסאוויה, סובל מניוון שרירים ונזקק לכיסא גלגלים חשמלי ולמכונת הנשמה; מכונת ההנשמה פועלת על סוללה המספיקה למעט יותר משעה. משך הנסיעה לבית הספר בירושלים המערבית שבו מטופל טהא מדי יום כמעט והוכפל בגלל הסגרים: משעה אחת לשעתיים. בשל כך נאלץ טהא להיעזר בסוללה נוספת, המוחלפת במהלך הנסיעה.