אתר קרוואנים בבית חנון, אוקטובר 2016 / © צילום: משרד האו״ם לתיאום עניינים הומניטריים
אתר קרוואנים בבית חנון, אוקטובר 2016 / © צילום: משרד האו״ם לתיאום עניינים הומניטריים

סקירה כללית: אוקטובר 2016

ב־19 באוקטובר תדרך המתאם המיוחד מטעם האו״ם לתהליך השלום במזרח התיכון, ניקולאי מלדנב, את מועצת הביטחון בדבר הקשיים החמורים הניצבים בפני מאמצי השיקום בעזה לאחר מעשי האיבה ב־2014: "בשבוע שעבר נסעתי לעזה, שם ראיתי מחסנים ריקים מחומרי בניין... בשל ההגבלות על היבוא. מאז מרס לא אושרו שום מיזמי בנייה למגורים. בימים האחרונים ביטלה ישראל את האישור לכשמונים מיזמים, שחלקם כבר החלו. ראיתי מבני מגורים בנויים למחצה. פגשתי במשפחות שלא קיבלו מלט זה חודשים אף שהמיזמים שלהן אושרו לבנייה. שמעתי ממי שניסו למצוא את דרכם – לשווא ובלא שיזכו למענה – בסבך הכללים החולשים על יבוא חומרים הנחשבים 'דו־שימושיים'".

יותר משנתיים אחרי הפסקת האש, כ־60 אלף עקורים פנימיים עדיין מחכים לפתרון דיור בר־קיימא. מיעוטם ממשיך לחיות בתנאים פגיעים ולא הולמים. הגיליון הנוכחי של המעקב ההומניטרי מדגיש מצב זה, שבו נתונים כ־4,500 עקורים החיים באתרי עקירה זמניים ומתגוררים בקרוואנים, שרובם כבר רעועים. הם חשופים לתנאי מזג אוויר קיצוניים, עובדה מדאיגה במיוחד לנוכח החורף הקרב, וכן לסיכוני בטיחות ולגישה לקויה לשירותים בסיסיים. תוכנית מענה מתואם שתטפל בצורכיהם של דיירי הקרוואנים הפגיעים ביותר נמצאת כרגע בשלבי הכנה.

מלדנוב אף הזהיר את מועצת הביטחון מפני "תהום שנפערת בין שני חלקי השטח הפלסטיני הכבוש [אשר] מחבלת במאמצים הלאומיים לכונן מדינה ואף מאיימת לשלול כל אפשרות להקים מדינה פלסטינית מאוחדת במסגרת פתרון שתי המדינות".

גיליון זה של המעקב ההומניטרי מתמקד בהשפעתו הנרחבת של הפילוג הפלסטיני מבית על אספקת שירותים מוניציפליים ברחבי רצועת עזה, לרבות היגיינה ציבורית, תשתית והסביבה. השילוב של הפילוג עם המצור וההגבלות על מימון בינלאומי לרשויות בעזה הביא לירידה עקבית בהכנסות מוניציפליות ולעלייה בחוב. זה יותר משנתיים שעובדי עיריות והמשרד לממשל מקומי לא קיבלו משכורות מלאות באופן סדיר. על מנת להמחיש רק השלכה אחת של המשבר, נציין כי אלפי משקי בית אינם מחוברים לרשת הביוב ונאלצים להיעזר בבורות ספיגה לא בטיחותיים הממוקמים בתוך הבית.

עקירה וסכנת העברה בכפייה ממשיכות להוות מקור לחששות כבדים בגדה המערבית. בספטמבר ובאוקטובר, הרשויות הישראליות הרסו או החרימו 155 מבנים בבעלות פלסטינית בשטח C ובירושלים המזרחית, בנימוק שנבנו בלא היתרי בניה ישראליים, שכמעט בלתי אפשרי להשיגם. כ־240 בני אדם, מחציתם ילדים, נעקרו ויותר מ־350 בני אדם נפגעו באופנים אחרים. מספר ההריסות מאז תחילת 2016 הוא הגבוה ביותר מאז החל משרד האו״ם לתיאום עניינים הומניטריים לתעד הריסות באופן רשמי, ב־2009. המקרה של תל אל־חימה, קהילת רועים בצפון בקעת הירדן, ממחיש את מצוקתן של משפחות המתמודדות עם אובדן בתיהן ומחייתן.

על פי דיווח באמצעי תקשורת ישראליים, הקבינט הביטחוני הישראלי אישר תוכנית שתאפשר את בנייתם, בשטח C , של מתקנים שישרתו את האוכלוסייה הפלסטינית בצפון הגדה המערבית, ההרשאה הראשונה מסוג זה הניתנת מזה שנים. אם אכן תאושר ותיושם, תהווה תוכנית זו צעד חיובי קדימה. בציפייה לצעד זה או דומים לו, בתדרוך האחרון שלו למועצת הביטחון הכריז תת־מזכ״ל האו״ם לעניינים הומניטריים, סטיבן אובריאן, כי על ההריסות בשטח C "להיפסק מיד", וכי על ישראל "לבטל מרכיבי מדיניות ולעצור נהגים העלולים להוביל להעברה בכפייה של קהילות בדואים ורועים".