סקירה כללית: נובמבר 2015

מוקד ההסלמה באלימות, שהחלה בחודש אוקטובר, עבר בחודש נובמבר לנפת חברון, ובפרט לעיר חברון. חששות בתחום ההגנה נותרו בעינם: אזרחים ישראלים המותקפים על ידי יחידים פלסטינים שאינם מסונפים לארגון כלשהו, ושימוש מופרז בכוח שעושים כוחות ישראליים נגד מבצעי מתקפות, מבצעי מתקפות לכאורה ומפגינים. ניכר גידול מדאיג במתקפות ובמתקפות לכאורה (בעיקר אירועי דקירה) שמבצעים נערים ונערות פלסטינים, חלקם בני 11, ש־15 מהם נהרגו מאז אוקטובר, אירועים שבמקרים מסוימים עוררו חששות בדבר הוצאה להורג בלא משפט.[1] העימותים לאורך גבול עזה עם ישראל נמשכו אמנם, אך תדירותם ועצימותם ירדו. בחודשיים שחלפו מאז תחילת ההסלמה הנוכחית נהרגו ברחבי השטח הפלסטיני הכבוש וישראל 103 פלסטינים ו־17 ישראלים, ו־11,299 פלסטינים ו־182 ישראלים נפצעו.[2]

בירושלים המזרחית הוסרו בהדרגה במהלך חודש דצמבר כ־60% מהמחסומים וחסמי הדרכים, צעד שהשיב את המצב הנורמלי על כנו בשלוש מבין תשע שכונות. עם זאת, כמה מהשכונות שבהן נותרו מכשולי סגר, כמו עיסאוויה וראס אל־עמוד, עדיין סובלות מפגיעה קשה.

המדיניות הישראלית של הקמה והרחבה של התנחלויות בלתי חוקיות בלב המרקם העירוני משותפת לחברון ולירושלים המזרחית. מדיניות זו יוצרת מתיחות וגורמת להטלת אמצעים מגבילים על תושבים פלסטינים. בירושלים המזרחית, לאחר רגיעה שנמשכה כשנה, הודיעו החודש הרשויות הישראליות על הוצאות מכרזים לבניית מאות יחידות דיור חדשות בהתנחלות רמת שלמה.

הריסות לשם ענישה המתמקדות בבתי משפחותיהם של פלסטינים החשודים בביצוע מתקפות נגד ישראלים ב־2014 ו־2015 נמשכו, מאז חידושן בחודש שעבר. כתוצאה, מאז תחילת אוקטובר נעקרו יותר ממאה פלסטינים, מחציתם ילדים, ונותרו חסרי בית. רבע נוסף מן העקורים לא היו בני משפחה של חשודים כלשהם בביצוע מתקפות, אלא התגוררו בבתים הצמודים לבתיהם, שניזוקו קשות. המתאם ההומניטרי לשטח הפלסטיני הכבוש, רוברט פַּייפּר, קרא לשים קץ להריסות לשם ענישה, הגורמות לסבל שלא לצורך והנן בלתי חוקיות מתוקף המשפט הבינלאומי.

החודש נצפה גם לחץ גובר על קהילות פגיעות של בדואים ורועים בשטח C, לרבות הריסה או איום בהריסה של בתים ומבני מחיה שנבנו בלא היתר, ואימונים צבאיים חוזרים ונשנים שהצריכו עקירות זמניות. בקהילת רועים אחת (אל־חדידייה) החרימו הרשויות הישראליות אוהלי חירום שניתנו על ידי סוכנויות הומניטריות למשפחות שבתיהן נהרסו.

בתדרוך שנתן למועצת הביטחון הדגיש המתאם מיוחד מטעם האו״ם לתהליך השלום במזרח התיכון, ניקולאי מלדנוב, את הצורך הדחוף בכך שמנהיגי שני הצדדים ינקטו צעדים להפוך את מגמת ההסלמה באלימות, לרבות הפסקת ההסתה, הסרת כמה מההגבלות שנזכרו לעיל והימנעות משימוש מופרז בכוח. כן הוסיף המתאם, "אם ברצוננו להפיח תקווה מחודשת, הרי שיש לבטל את המציאות שבה מתהווה והולכת בגדה המערבית הכבושה מדינת מתנחלים."

ובינתיים, פעולות הומניטריות והגנתיות יכולות להקל את סבלם של מי שהפגיעה בהם היא הקשה ביותר. ככוח הכובש, ישראל חייבת להימנע מלשבש פעולות כאלה ועליה לאפשר את יישומן.[3]