סקירה כללית: מאי 2015

עדיפות עליונה: חיוני למצות את הדין על הפרת המשפט הבינלאומי

ההרס בשכונות מגורים ברחבי רצועת עזה, והעקירה ההמונית בעקבותיו במהלך מעשי האיבה בקיץ 2014, היו חסרי תקדים. הנתונים העדכניים ביותר העולים מאומדני נזקים שביצע האו״ם מצביעים על כך שיותר מ־12,500 יחידות דיור ברחבי עזה נהרסו כליל וכמעט 6,500 יחידות דיור ניזוקו קשות. לכמעט 150 אלף יחידות דיור נוספות נגרם נזק במידה זו או אחרת, אך הן עדיין ראויות למגורים.

בשל הקצב האיטי של השיקום נותרו כ־100 אלף בני אדם עקורים, ונכון לעכשיו הם מתגוררים אצל משפחות מארחות, בדירות שכורות, ביחידות טרומיות, באוהלים ובמחסים מאולתרים, או בהריסות בתיהם. תנאי החיים ממשיכים לעורר שורה של חששות בתחום ההגנה, לרבות צפיפות יתר, גישה מוגבלת לשירותים בסיסיים, היעדר פרטיות, מתיחות בקרב הקהילות המארחות, סכנות נפלי תחמושת, וחשיפה לתנאי מזג אוויר קיצוניים. מצב זה החריף את פגיעותן של קבוצות מסוימות, בהן בעלי מוגבלויות, חשש שגיליון זה של המעקב ההומניטרי מבקש להדגיש.

בשלהי יוני התפרסם דוח ועדת החקירה העצמאית שמועצת זכויות האדם מינתה לחקור הפרות לכאורה של המשפט ההומניטרי הבינלאומי ומשפט זכויות האדם הבינלאומי בהקשר של אירועי קיץ 2014 בשטח הפלסטיני הכבוש, לרבות הגדה המערבית וישראל. הוועדה ייחסה את ההיקף העצום של הרס בתים ברצועת עזה לנהגים שונים שאומצו במהלך מעשי האיבה, לרבות מדיניותה של ישראל לתקוף מבני מגורים בתקיפות אוויריות; השימוש שעשתה ישראל במטחי ארטילריה בשכונות מגורים; ומתקפות שביצעו ארגונים חמושים פלסטינים ליד או מתוך אזורים מאוכלסים בצפיפות. בתקריות רבות הקשורות בנהגים אלה מצאה הוועדה ראיות מהימנות להפרות של עקרונות ההבחנה, המידתיות והזהירות בהתקפה, הקבועים במשפט ההומניטרי הבינלאומי; מעשים אלה עלולים להוות פשעי מלחמה.

בנוסף הסבו מעשי האיבה נזק נרחב לנכסים חקלאיים. אחת הקהילות שנפגעו מכך היא קהילת הרועים אום א־נאסר, הממוקמת בשטח שהגישה אליו מוגבלת ליד גדר המערכת בעזה. למרות היקפו המשמעותי של הנזק והגבלות הגישה המתמשכות, תמיכה שהוגשה לחקלאים מקומיים מצד סוכנויות הומניטריות, סוכנויות פיתוח ותורמים אפשרה להם להשלים קטיף אביב מוצלח.

הרס רכוש אזרחי ועקירת בני אדם, אם כי בהקשר ובקנה מידה שונים, ממשיכים לעורר דאגה גם בגדה המערבית. החודש נצפתה זה החודש השני ברציפות ירידה במספר המבנים בבעלות פלסטינית שהרשויות הישראליות הרסו או פירקו בשטח C ובירושלים המזרחית בגין היעדר היתרי בנייה. עם זאת, הצבא הישראלי חידש בחודש מאי את תרגילי האימונים הצבאיים בצפון בקעת הירדן, והביא בכך לעקירתן הזמנית של ארבע קהילות רועים הממוקמות ב“שטחי אש“, המשתרעים על כ־%18 משטח הגדה המערבית. עקירה מסוג זה משבשת את מחייתן של קהילות, זורעת פחד בקרב ילדים ומונעת גישה לבתי ספר. קהילות מסוימות באזור זה נעקרו זמנית יותר מ־20 פעמים מאז שנת 2012.

הוועדה העצמאית קראה לכל הצדדים המעורבים ”לנקוט צעדים מיידיים להבטיח מיצוי דין, לרבות הזכות לסעד יעיל עבור קורבנות.“ ברם, הדוח ציין גם כי ”ההיעדר העקבי של יישום המלצות – שהוגשו על ידי גורמים קודמים, בהם ועדות חקירה, צוותי בדיקה, גופי או״ם הפועלים על פי אמנת זכויות האדם של האו״ם, מומחים מיוחדים של המועצה לזכויות האדם וגופי או״ם אחרים, במיוחד המזכיר הכללי ומשרד הנציב העליון לזכויות האדם – הוא העומד בבסיס ההישנות השיטתית של ההפרות בישראל ובשטח הפלסטיני הכבוש“.

שנה לאחר מעשי האיבה בשנת 2014

בין 7 ביולי ל־26 באוגוסט חוותה רצועת עזה את ההסלמה הקטלנית ביותר במעשי האיבה מאז תחילת הכיבוש הישראלי ב־1967. לדברי כוח המשימה לענייני הגנה נהרגו בסך הכול 2,251 פלסטינים, 1,462 מהם אזרחים. בשיאם של מעשי האיבה נעקרו כחצי מיליון בני אדם, וכ־100 אלף עדיין מחוסרי דיור. תשתית ציבורית, לרבות מתקני חינוך ובריאות ומפעלי מים ותברואה, ספגו נזק כבד. כיום, כעבור כמעט שנה, משרד האו״ם לתיאום עניינים הומניטריים מפרסם במסגרת המעקב ההומניטרי שורת מאמרים המדגישים את הפגיעה ההומניטרית המתמשכת.