פורסם ביום 11 מרץ 2017
 במסגרת  

סקירה חודשית: פברואר 2017

ב־28 בפברואר 2017 פרסם מבקר המדינה הישראלי את ממצאי חקירת תהליכי קבלת ההחלטות בקבינט הישראלי לפני מעשי האיבה ברצועת עזה בשנת 2014. לפי הדוח, הקבינט התעלם מהמצב ההומניטרי המידרדר בעזה, למרות התרעות שהתקבלו מן הצבא, במיוחד ביחס למצב התשתית ברצועה. לדברי מבקר המדינה, אילו ניתן מענה למצוקה מבעוד מועד, "אפשר שהייתה נמנעת ההסלמה". בתדריך לוועדת החוץ והביטחון של הכנסת, ב־1 במרס 2017, אמר ראש אמ״ן כי המצב הכלכלי הנוכחי בעזה חמור וכי האזור על סף משבר.

שני מאמרים בגיליון המעקב ההומניטרי הנוכחי סוקרים סוגיות המשפיעות זה זמן רב על המצב ההומניטרי ועל מצב זכויות האדם ברצועת עזה. הראשון מצטט דוח של האו״ם שהתפרסם ב־2012 ובדק את הקשיים שעמם תתמודד עזה בשנת 2020, כשעל פי הערכות אוכלוסייתה עתידה להיות יותר מ־2.1 מיליון בני אדם. החמורה ביותר משלל הבעיות הדחופות שהדוח מעלה היא מצבו המסוכן של האקוויפר התת־קרקעי, המקור היחיד המספק לעזה מים לשתייה ולהשקיה. 95% ממי התהום אינם ראויים לשתייה עקב שאיבת יתר מתמשכת וחלחול של מי הים התיכון, ואפשר שעד 2020 יהיה הנזק הנגרם לאקוויפר בלתי הפיך.

בצעד חשוב לנטרולו של סיכון זה חנך ארגון יוניצף בינואר את מתקן ההתפלה הגדול ביותר שהוקם עד עתה בעזה, העתיד להפיק בתחילה 6,000 מטר מעוקב של מים מותפלים ביום. המטרה הסופית היא להגיע לנפח גדול פי שלושה, כמות שתשרת 275 אלף בני אדם, פחות מ־15% מאוכלוסיית עזה. ולמרות התפתחות חיובית זו, הגבלות היבוא שישראל מטילה בנימוק של שיקולים ביטחוניים פוגעות פגיעה משמעותית ביכולתם של ספקי שירותים בעזה ליישם מיזמי מים ותברואה חיוניים.

המאמר השני מטפל באי־מיצוי הדין, על ידי כל הצדדים, בגין הפרות של המשפט ההומניטרי הבינלאומי ומשפט זכויות האדם הבינלאומי במהלך שורה עימותים, ובמיוחד ב"עופרת יצוקה" בסוף שנת 2008 ובתחילת שנת 2009. אחד המקרים בעימות זה, המתואר בגיליון הנוכחי, היה תקיפה אווירית ישראלית נגד בית משפחת א־דאיה: ניצול הממתין עדיין לפיצוי בגין הרג 22 בני משפחתו באותה מתקפה, וכן בגין הרס ביתו במעשי האיבה ב־2014.

אי־מיצוי דין הוא עניין מדאיג זה זמן רב גם בגדה המערבית. ב־21 בפברואר גזר בית דין צבאי ישראלי עונש של 18 חודשי מאסר על החייל הישראלי שירה למוות, במרס 2016, בפלסטיני פצוע שביצע פיגוע בעיר חברון. הפסיקה אישרה כי בעת שנהרג היה הפצוע מוטל על הקרקע ולא נשקפה ממנו סכנה. לדברי משרד הנציב העליון לזכויות אדם, "אף שיש לראות בתביעה ובהרשעה צעדים שיש לברך עליהם לקראת מיצוי דין, קשה ליישב את קולת העונש המפליגה עם ההריגה המכוונת של אדם לא חמוש, המוטל על הקרקע."

שני המאמרים הנוספים בגיליון המעקב ההומניטרי הנוכחי מטפלים בהשלכות ההומניטריות של ההתנחלויות בגדה המערבית הכבושה, שהוקמו תוך הפרה של המשפט הבינלאומי. פרק אחד בוחן 18 קהילות בדואיות חלשות ופגיעות המתגוררות בשטח המכונה E1, בעיבורי ירושלים המזרחית, שהוקצה להרחבתה של ההתנחלות מעלה אדומים. המאמר מתאר את האמצעים שהרשויות הישראליות נקטו מאז תחילת 2017, המחריפים את הסביבה הכופה שבה חיות הקהילות הללו ומגביר את הסיכון להעברתן בכפייה.

בתדריך שהעביר למועצת הביטחון בחודש פברואר ציין המתאם המיוחד מטעם האו״ם לתהליך השלום במזרח התיכון, ניקולאי מלדנוב, כי מאז תחילת השנה "קידמו הרשויות הישראליות כ־4,000 יחידות דיור בשטח C, לרבות מכרזים לבניית כ־800 יחידות, קידום של כ־3,000 יחידות ואישור תוכניות ל־230 יחידות נוספות. המספרים מדאיגים עוד יותר כשמשווים אותם לשנת 2016 כולה, שבה הוצאו מכרזים ל־42 יחידות וקודמו כ־3,000 יחידות בשטח C."

הנוסח המחייב והמלא הוא המקור בשפה האנגלית