פורסם ביום 3 יולי 2017

ירחון מעקב הומניטרי | מאי-יוני 2017

Logo: 50 years of occupationגיליון החודש של המעקב ההומניטרי מתפרסם בד בבד עם יום השנה החמישים למלחמת ששת הימים ב־1967 ותחילת הכיבוש הישראלי של הגדה המערבית, לרבות ירושלים המזרחית, ושל רצועת עזה. לרגל מועד זה שב גיליון המעקב ההומניטרי לעשרה פלסטינים שקורותיהם התפרסמו בפרסומים קודמים של משרד האו״ם לתיאום עניינים הומניטריים, כדי להמחיש כמה מהחששות ההומניטריים המתמשכים בשטח הפלסטיני הכבוש.

הנוסח המחייב והמלא הוא המקור בשפה האנגלית

במסמך זה

 עביר א־נמנם ובנותיה יושבות על מרפסת ביתם שבמחנה הפליטים א־שאטי, עזה, מאי 2017. תצלום: משרד האו״ם לתיאום עניינים הומניטריים

גיליון החודש של המעקב ההומניטרי מתפרסם בד בבד עם יום השנה החמישים למלחמת ששת הימים ב־1967 ותחילת הכיבוש הישראלי של הגדה המערבית, לרבות ירושלים המזרחית, ושל רצועת עזה. לרגל מועד זה שב גיליון המעקב ההומניטרי לעשרה פלסטינים שקורותיהם התפרסמו בפרסומים קודמים של משרד האו״ם לתיאום עניינים הומניטריים, כדי להמחיש כמה מהחששות ההומניטריים המתמשכים בשטח הפלסטיני הכבוש.

עביר א־נמנם, מחנה הפליטים א־שאטי, עזה, אפריל 2014. תצלום: משרד האו״ם לתיאום עניינים הומניטריים

בעשר השנים האחרונות סובלים תושבי עזה מגרעון כרוני בחשמל. מחסור זה פוגע בתנאי החיים השבריריים ממילא בתחומי הרצועה. תפקודה של תחנת הכוח היחידה של עזה נפגע בשל מחלוקות בין הרשויות הפלסטיניות בעזה וברמאללה בסוגיות מימון ומיסוי הדלק; הגבייה הלא מספקת של כספי החשבונות מצרכנים; הרס מכלי הדלק בתקיפה אווירית ישראלית ביולי 2014; והגבלות ישראליות על יבוא חלפים וציוד, בנימוק של שיקולים ביטחוניים. באפריל 2017 הושבתה תחנת הכוח של עזה כליל לאחר שכילתה את עתודות הדלק שלה. בשלהי יוני חזרה התחנה לפעילות חלקית הודות לדלק שנקנה ממצרים. כן נעזרת עזה בחשמל הנרכש מישראל וממצרים.

סיהאם א־טטארי מקבלת טיפול בבית החולים אוגוסטה ויקטוריה שבירושלים המזרחית, ינואר 2017. תצלום: משרד האו״ם לתיאום עניינים הומניטריים

ביוני 2007, בעקבות השתלטות חמאס על רצעת עזה ובנימוק של שיקולים ביטחוניים, הטילה ישראל על עזה מצור ביבשה, בים ובאוויר, שהחמיר עוד יותר את הגבלות הגישה הקודמות. המצור, יחד עם סגירת מעבר רפיח על ידי מצרים, "כלא" בעזה כמעט שני מיליון פלסטינים, ושלל מהם את היכולת להגיע ליתר השטח הפלסטיני הכבוש ולחו״ל. היוצאים מן הכלל הם בני אדם בקטגוריות מסוימות, בהם מטופלים רפואיים ומלוויהם, הנדרשים להגיש לרשויות הישראליות בקשה להיתר לעבור את הגבול דרך מעבר ארז.

עבדאללה אל־עבאסי, דייג בן 53, עזה, יוני 2013. תצלום: משרד האו״ם לתיאום עניינים הומניטריים

מאז ספטמבר 2000 החמירה ישראל – בנימוק של שיקולים ביטחוניים – את ההגבלות על גישת פלסטינים לים. הגבלות אלה נאכפו באמצעות ירי תחמושת חיה, מעצרים והחרמת ציוד. ההגבלות בים השתנו אמנם מעת לעת, אבל ככלל, מאז 2006 ניתנה לדייגים גישה לשטחי דיג במרחק מרבי מהחוף של פחות משליש מהמרחק שהוקצה להם במסגרת הסכם אוסלו: שישה מתוך 20 מיילים ימיים, אף שבשנים האחרונות הורחב שטח הדייג זמנית עד למרחק של תשעה מיילים ימיים מהחוף בעונת דיג הסרדינים.

פועלים בחברת הריהוט של סוסי, מרס 2015. תצלום: תוכנית המזון העולמית/אל־באבא

כחלק מהמצור שהוטל ב־2007 בעקבות השתלטות חמאס על רצועת עזה, הטילה ישראל איסור מוחלט על הייצוא. צעד זה גרם לירידה דרמטית בפעילות הייצור ולגידול באבטלה. בשנת 2010 הוחלו מספר הקלות באיסור על הייצוא, ואלה אפשרו הוצאה של כמויות מינימליות של סחורות, בעיקר פרחים טריים ותותים שנשלחו אך ורק לשווקים בחו״ל. בעקבות העימות ב־2014 התחדשו ההעברות מעזה לגדה המערבית, תחילה של תוצרת חקלאית ולאחר מכן של מוצרי טקסטיל וריהוט; אחרי מרס 2015 הותר גם ייצוא מוגבל מעזה לישראל.

כפר עקב, ירושלים המזרחית. תצלום: משרד האו״ם לתיאום עניינים הומניטריים

בעקבות גל של פיגועים פלסטיניים, כולל פיגועי התאבדות בחומרי נפץ, החלה ישראל לבנות בשנת 2002 גדר הפרדה, במטרה המוצהרת למנוע מתקפות כאלה. הסטייה של גדר ההפרדה מהגבול המוניציפלי של ירושלים, שעליו הכריזה ישראל, גרמה לניתוקן של מספר שכונות פלסטיניות בירושלים המזרחית, ובמיוחד כפר עקב ואזור מחנה הפליטים שועפאט, מן המרכז העירוני. אף שהתושבים שומרים על מעמד תושב הקבע שלהם וממשיכים לשלם מסים עירוניים, זנחה העירייה הלכה למעשה את השכונות הללו.

ביתו של סוהייב בסילוואן, ירושלים המזרחית, לצד התנחלות ישראלית. תצלום: משרד האו״ם לתיאום עניינים הומניטריים

בשלוש השנים האחרונות עצרו כוחות ישראליים מדי שנה כ־700 ילדים פלסטינים בירושלים המזרחית, לרוב בחשד ליידוי אבנים ולאחרונה גם להסתה לאלימות ברשתות החברתיות. בעקבות כמה מהמקרים הועלו האשמות על התעללות במהלך המעצר, ההעברה ו/או החקירה. גורמים נוספים המעוררים חשש הם שינויים שהוחלו לאחרונה בחקיקה הישראלית, המתירים להטיל עונשי מאסר חמורים יותר על ילדים שהורשעו בפשעים כמו יידוי אבנים, לרבות ילדים בני 12, המתחילים לרצות את עונשם עם הגיעם לגיל 14. כמה ילדים פלסטינים שהורשעו או ממתינים למשפט הושמו במעצר בית. עבור ילדים, מעצר בית עדיף אמנם על מעצר בכלא, אך הוא מוסיף לנטל המוטל על המשפחות הנפגעות.

מחנה הפליטים אל־פוואר, חברון, מאי 2017. תצלום: משרד האו״ם לתיאום עניינים הומניטריים

בשנים האחרונות ניכרה עלייה במספר העימותים האלימים בין כוחות ישראליים לאזרחים פלסטינים בגדה המערבית, בעיקר במהלך הפגנות ומבצעי חיפוש ומעצר. בשנת 2016 נהרגו במהלך עימותים כאלה 19 פלסטינים ויותר מ־3,200 נפצעו; כמעט 14% מהפצועים נפגעו מתחמושת חיה. פציעות קשות מובילות לעתים קרובות לנכות לצמיתות, הכופה על פלסטינים צעירים להיזקק באופן מתמיד לטיפול רפואי וסיוע הומניטרי, ומשבשת את חייהן של משפחות שלמות.

אזור שהוגדר כשטח אש בצפון בקעת הירדן. תצלום: משרד האו״ם לתיאום עניינים הומניטריים

מאז שנות השבעים הכריזה ישראל כ־18% משטחי הגדה המערבית, שהם כמעט 30% משטח C, שטחי אש לאימונים צבאיים. שהייה בשטחים אלה אסורה בצו צבאי, אלא כאשר ניתן היתר מיוחד. למרות האיסור ממוקמות בתוך שטחים אלה 38 קהילות רועים פלסטיניות קטנות, שאוכלוסייתן מונה יותר מ־6,200 נפש. רבות מהקהילות הללו היו קיימות בשטח עוד לפני סגירתו.

רועה פלסטיני מאזור אל־בקעייה, בקעת הירדן, מאי 2017. תצלום: משרד האו״ם לתיאום עניינים הומניטריים

בשל משטר התכנון המגביל המיושם בשטח C, המהווה יותר מ־60% משטח הגדה המערבית ושלישראל יש בו שליטה כמעט בלעדית, בלתי אפשרי למעשה לפלסטינים להשיג היתרי בנייה. מצב זה מונע מהם לפתח בקהילותיהם שירותים בסיסיים, לרבות חינוך. ביותר משליש מהיישובים בשטח C (189 מתוך 532) אין בתי ספר יסודיים וילדים נאלצים לנסוע – ולעתים ללכת ברגל – מרחקים ארוכים כדי להגיע לבית הספר הקרוב ביותר.