פורסם ביום 4 יולי 2016

ירחון מעקב הומניטרי | יוני 2016

אם ובנה במחלקה האורתופדית של בית החולים א־שיפא, בעיר עזה, אוקטובר 2015 / © צילום: ארגון הבריאות העולמי
אם ובנה במחלקה האורתופדית של בית החולים א־שיפא, בעיר עזה, אוקטובר 2015 / © צילום: ארגון הבריאות העולמי

יותר מחצי מחוף עזה מזוהם ביותר עד כדי כך שלא ניתן לשחות בו בשל היעדר תשתית תברואה נאותה. כל מתקני הבריאות שניזוקו או נהרסו במעשי האיבה בעזה בשנת 2014 שוקמו, למעט בית חולים  שנהרס כליל, שלא נמצא עבורו המימון הדרוש. תנאי החיים בפרבר הירושלמי א־זעיים הידרדרו בשל גדר ההפרדה והגבלות הגישה הנלוות אליה, והדבר גרם לרבים לעקור מהיישוב. בשנת 2015 אושררו הכרזות על יותר מ־62 אלף דונם כ"אדמת מדינה", הנתון הגבוה ביותר מאז 2015; זהו צעד הנעשה קודם להקצאת אדמות להרחבת התנחלויות.

הנוסח המחייב והמלא הוא המקור בשפה האנגלית

במסמך זה

אם ובנה במחלקה האורתופדית של בית החולים א־שיפא, בעיר עזה, אוקטובר 2015 / © צילום: ארגון הבריאות העולמי

בין 7 ביולי ל־26 באוגוסט 2014 חוותה רצועת עזה את סבב מעשי האיבה הקטלני וההרסני ביותר מאז תחילת הכיבוש הישראלי ב־1967. כיום, כעבור שנתיים, רוב בני האדם והמוסדות בעזה עדיין מתקשים להתמודד עם האובדן הכביר. העימות בן שִבעת השבועות החמיר את המצב ההומניטרי הירוד ממילא, הנובע משנים של מצור ישראלי ומוחרף מחמת פילוג פלסטיני מבית, שני גורמים הקיימים גם היום.

חוף מזוהם בעיר עזה, יוני 2016. תצלום: משרד האו״ם לתיאום עניינים הומניטריים

בשנים האחרונות גרם המחסור הממושך בתשתיות תברואה נאותות ברצועת עזה לכך שמדי יום הוזרמו אל הים כ־90 מיליון ליטר שפכים לא מטופלים או מטופלים חלקית, מצב שיצר סיכונים בריאותיים וסביבתיים קשים. פיתוח תשתית המים והתברואה נפגע קשות מהגבלות היבוא שהטילה ישראל בתשע שנות המצור שלה על רצועת עזה. כיום, 23 פריטי מים, תברואה והיגיינה, כגון משאבות, ציוד קידוח וכימיקלים המשמשים לחיטוי כלולים ברשימה הישראלית של פריטים "דו־שימושיים", שעל הכנסתם לעזה מוטלות הגבלות חמורות.

חדר ניתוח בבית החולים א־שיפא, אווקטובר 2015. תצלום: ארגון הבריאות העולמי

בתחילת יולי 2014 הזהירו משרד הבריאות הפלסטיני וארגון הבריאות העולמי כי מערכת הבריאות המקרטעת בעזה קרובה לקריסה, בשל מחסור חמורים בתרופות, פריטי ציוד רפואי חד־פעמי ודלק, והיעדר היכולת להרחיב שירותים כדי לתת מענה לצורכי האוכלוסייה. בימים ובשבועות שלאחר אזהרה זו התמודדה מערכת הבריאות עם יותר מ־11,200 פצועים, בהם יותר מ־3,800 ילדים, מספר הנפגעים הגבוה ביותר שעמו נדרש להתמודד בפרק זמן כזה. הקושי שמעשי האיבה ב־2014 הציבו בפני מערכת הבריאות הורחב גם להווה; כ־900 מהפצועים סבלו סוג כזה או אחר של נכות לצמיתות וזקוקים לטיפול רפואי מתמשך, ואילו חלק משמעותי מתשתית הבריאות ניזוק.

הכביש הראשי המחבר את הכפר א־זעיים עם ירושלים המזרחית, מאי 2016 / © צילום: משרד האו״ם לתיאום עניינים הומניטריים

גדר ההפרדה באזור ירושלים שינתה את הגיאוגרפיה, הכלכלה והחיים החברתיים בירושלים המזרחית ובאזור המטרופוליטני הרחב יותר סביבה. בשטחים שבהן היא תואמת את גבול שטח השיפוט העירוני כפי שהוגדר על ידי ישראל, גדר ההפרדה מפרידה פיסית קהילות פלסטיניות הממוקמות באחד משני העברים של מה שקודם לכן לא היה אלא חלוקה לשטחי שיפוט נפרדים. כך, שכונות ירושלמיות מסוימות שבעבר היו מחוברות בקשר הדוק לעיר נותרו כעת מאחורי הגדר, נתק הגורם לסגירתם של מרכזי מגורים ומסחר משגשגים, ומאלץ ומשפחות לעזוב את האזור ולעבור לאזורים שבהם הגישה לשירותים ולמקורות מחיה טובה יותר.

מפה: אשרור הכרזות על "אדמת מדינה"

הקצאת אדמות ציבור להתנחלויות והשתלטות של קבוצות מתנחלים על אדמות פרטיות צמצמו את המרחב הזמין לפלסטינים לצורך מחייתם בגדה המערבית, שהקיטוע בה הולך וגובר, ופגעו בשורה של זכויות אדם. יחד עם מדיניות האִיזור והתכנון הלא חוקית והמפלה המיושמת בשטח C ובירושלים המזרחית, פגעו תופעות אלה, הקשורות בהתנחלויות, בתנאי החיים של פלסטינים והפכו אותם פגיעים במידה גוברת והולכת, לרבות לסיכון של העברה בכפייה המונית ושל יחידים.

מאזן כירש ונכדתו, מאי 2016

ב־30 במאי 2016 דחה בית המשפט העליון הישראלי ערעור שהגישה משפחה פלסטינית (משפחת כירש) נגד גירושה מבית בעיר העתיקה של ירושלים המזרחית, שבו התגוררה בשכירות זה דורות, והעברת הנכס לעמותת מתנחלים (עטרת כוהנים). כתוצאה מכך מרחפת על משפחה בת שבע נפשות, בהן ילד, סכנה מיידית של גירוש בכפייה. הבית הוא חלק ממתחם מגורים גדול יותר הכולל תשע דירות, שביולי 2010 נכנסו מתנחלים לשמונה מהן וגרמו לעקירתן של שבעה משקי בית פלסטיניים. על פי דיווחים המתחם כולו נמכר אמנם על ידי בעליו הפלסטיניים המקוריים לעמותת המתנחלים, אך המשפחה הפלסטינית הנותרת, ששכרה את הנכס מאז שנות השלושים של המאה העשרים, ממשיכה לתבוע את הזכות להישאר כדיירים מוגנים.

יבול תותים, צפון עזה, פברואר 2016 / © צילום: ארגון הבריאות העולמי

במחצית הראשונה של 2016 הגיעו ההכנסות מיצוא והעברות חקלאיים מרצועת עזה לסך 5.6 מיליון דולר, נתון המייצג גידול של פי שלושה לעומת התקופה המקבילה ב־2015. כ־65% מהכנסות אלה באו משלושה סוגי תוצרת: עגבניות, לימונים ומלפפונים. בינואר 2016 התחדש השיווק של תותי שדה מעזה בגדה המערבית, לאחר שב־12 החודשים שקדמו לכך אסרו הרשויות הישראליות לשווקם. בשל המועד המאוחר שבו החל השיווק (ינואר, לעומת נובמבר), הייתה כמות התותים שנמכרו נמוכה ב־41% לעומת העונה הקודמת.