פורסם ב־ 11 אוקטובר 2017
 במסגרת  

כלואים: תנועת בני אדם אל עזה וממנה חזרה לרמות דומות לאלה שקדמו לעימות בשנת 2014

בשנת 2017 נמשכה הירידה במספר בני האדם שהורשו להיכנס אל עזה ולצאת ממנה, בהשוואה לשנתיים שקדמו לה, ובמיוחד בכל האמור במעבר שבשליטת ישראל (מעבר ארז). גם רמות התנועה דרך מעבר רפיח, שבשליטת מצרים, נותרו נמוכות ביותר. מגמה זו החריפה את בידודה של עזה מיתר השטח הפלסטיני הכבוש ויתר העולם והגבילו עוד יותר את הגישה לטיפול רפואי שאינו זמין בעזה, להשכלה גבוהה, לחיי משפחה וחברה ולהזדמנויות תעסוקתיות וכלכליות. החמרת ההגבלות בחודשים האחרונים חסמה גם את תנועתם של עובדים מקומיים של האו״ם וארגונים בינלאומיים לא ממשלתיים, וסיכלה פעולות הומניטריות.

מעבר ארז

מעבר ארז בין עזה לישראל וליתר השטח הפלסטיני הכבוש, ספטמבר 2017 / © צילום: משרד האו״ם לתיאום עניינים הומניטריים

בספטמבר 2017 נרשמו כ־6,000 פעמים בהן יצאו בני אדם דרך מעבר ארז. נתון זה נמוך ב־17% מהממוצע החודשי מאז תחילת השנה, ונמוך ב־60%-55% מהממוצעים לשנים 2016 ו־2015.[1] לאחר מעשי האיבה ב־2014 עלתה בהדרגת תנועת בני אדם דרך מעבר ארז, הגיעה לשיאה באמצע 2016 ומאותה עת ואילך התהפכה המגמה.

למעבר ארז נודעה חשיבות מכרעת, משום שהוא חולש על תנועת בני אדם בין עזה לגדה המערבית, וגם על הכניסה לשוק העבודה הישראלי. במסגרת מדיניות המיושמת – בנימוק של שיקולים ביטחוניים – מאז תחילת האינתיפאדה השנייה בספטמבר 2000, ואשר הוחמרה מיוני 2007 ואילך בעקבות השתלטות חמאס על עזה, רק בני אדם הכלולים במספר קטגוריות שהגדירה ישראל זכאים לקבל היתר יציאה, בכפוף לבדיקה ביטחונית.

מעבר ארז: מספר העוברים אל ישראל

בשנים האחרונות כללו קטגוריות אלה מטופלים שהופנו לטיפול רפואי מחוץ לעזה ומלוויהם; סוחרים; עובדי ארגונים בינלאומיים; ומקרים הומניטריים יוצאים מן הכלל. רוב האנשים בעזה אינם זכאים להיתר יציאה, בלא קשר לסיכון ביטחוני פרטני כלשהו שלהערכת הרשויות הישראליות עלול להילוות לתנועתו של אדם.

אף שנתונים מקיפים על בקשות להיתרים והמענה עליהן אינם זמינים, לאור העובדה ש"קטגוריות הזכאים" נותרו בלא שינוי, ניתן לייחס את הירידה בתנועה מאז אמצע 2016 להידוק הקריטריונים הביטחוניים המוחלים על מגישי הבקשות הזכאים להיתרים.

מעבר רפיח

מעבר רפיח, מאי 2017. תצלום: משרד האו״ם לתיאום עניינים הומניטריים

בחודש ספטמבר נפתח מעבר רפיח שבין עזה למצרים למשך חמישה ימים, ואפשר ל־3,361 עולי רגל לחזור לעזה. בחודש אוגוסט נפתח המעבר במשך שבעה ימים בסך הכול, לצורך יציאה בלבד, לרבות יום אחד ליציאתה של משלחת מטעם חמאס, ובששת הימים הנותרים ליציאת עולי רגל בדרכם למכה ומספר מינימלי של נוסעים אחרים.[2]

הממוצע החודשי של הפעמים שבהן עברו בני אדם במעבר מאז תחילת 2017 נמוך מעט מהנתון לשנת 2016, ומהווה חלק מזערי מהנתון המקביל לנתוני השיא בשנת 2012. בין אמצע 2010 לאמצע 2014 פעל מעבר רפיח באופן סדיר למדי והפך לחלופה למעבר ארז, שבו הוחלו הגבלות מחמירות. לאחר מתקפה נגד כוחות מצריים בספטמבר 2014 נסגר המעבר רשמית, ומאז נפתח רק באופן לא סדיר. בדומה למעבר ארז, גם ברפיח יכולים רק מי שנמנים עם קטגוריות מסוימות, בהן מטופלים רפואיים, סטודנטים ובעלי אשרות זרות, להירשם ברשימת המתנה שמנהלות רשויות החמאס בציפייה לפתיחתו מחדש של המעבר; נכון לעכשיו רשומים 20 אלף בני אדם למעבר למצרים.

מעבר רפיח: מספר העוברים בשני הכיוונים

מחמוד קיבל מלגה אך אינו יכול ללמוד באוניברסיטה אליה נרשם

לאחר שסיים את לימודיו בפקולטה למשפטים באוניברסיטת אל־אזהר בשנת 2015, הגיש מחמוד בן ה־24 בקשה למלגה ללימודי "ניהול סכסוכים ועבודה הומניטרית" במכון א־דוחא להשכלה גבוהה שבקטאר. מבין 3,500 הסטודנטים מכל רחבי העולם שהגישו בקשות למלגה היה מחמוד אחד – והפלסטיני היחיד – מתוך 20 סטודנטים בלבד שזכו במלגה והתקבלו ללימודים. המלגה היא לשנתיים ומכסה את כל עלויות הנסיעה, המחיה ושכר הלימוד. היא מציעה לסטודנטים מצטיינים הזדמנות לעבוד כסגל זוטר במהלך הלימודים ולאחר סיומם.

באוגוסט, בניסיון השלישי הצליח מוחמד להירשם בלשכת הרישום במשרד הרישום לנסיעות פנים בעזה כדי לצאת את עזה דרך מצרים ומעבר רפיח. בנוסף, גייס מחמוד את עזרתה של הוועדה הקטארית לשיקום עזה, על מנת שתתאם יחד עם רשויות חמאס את יציאתו דרך מעבר רפיח.

מאחר שפעולתו של מעבר רפיח אינה ניתנת לחיזוי והמעבר סגור לרוב, וכאפשרות חלופית, ביקש מחמוד ממשרד הנציג הירדני ברמאללה "מכתב אי־התנגדות" לנסיעתו דרך גשר אלנבי; בקשה זו אושרה כעבור שבועיים. על מנת לנסוע לירדן על זקוק מחמוד להיתר ישראלי לצאת את עזה דרך מעבר ארז. אף שידע שרק אחוז מזערי של סטודנטים מצליח להישג היתר כזה, הגיש בקשה ובדק שוב ושוב עם המשרד לנסיעות פנים, בלא שקיבל מענה.

שיעורי מבואות החובה בדוחא התחילו ב־17 בספטמבר, ומחמוד נאלץ להשיג פטור משום שלא היה יכול לנסוע. ההרצאות החלו ב־24 בספטמבר, ולסטודנטים ניתן היתר להיעדר מהן עד 1 באוקטובר. אף שהמכון מבין את מצבו, יאבד מחמוד את המלגה שלו אם לא יהיה בקטאר עד למועד זה.

בניסיון אחרון להשיג היתר לעבור במעבר ארז מבקש מחמוד את עזרת "גישה", ארגון זכויות אדם ישראלי. לדברי "גישה", מאז ינואר 2017, הגישו בסך הכול 362 סטודנטים מעזה שהתקבלו למכללות ולאוניברסיטאות בחו״ל בקשות לצאת את עזה דרך מעבר ארז. כ־73 מהם קיבלו היתרים, שבעה נענו בסירוב, חמישים בקשות הוחזרו או נמצאות בבדיקה, ו־239 בקשות עדיין תלויות ועומדות. הוועדה הפלסטינית לעניינים אזרחיים בעזה מייעצת לסטודנטים להמתין חמישים ימי עסקים עד להעברת בקשות שהוגשו לה לרשויות הישראליות ולקבלת ההחלטה בעניינן, אבל לעיתים קרובות גם משך טיפול זה אינו מספיק, בשל עיכובים בטיפול.

הפניית מטופלים נותרת כפופה למגבלות חמורות

* פרק זה של המאמר נמסר על ידי ארגון הבריאות העולמי

מטופלים שהופנו לטיפול רפואי בבית חולים בגדה המערבית (לרבות ירושלים המזרחית), בישראל או בירדן נמנים עם קומץ הזכאים להגיש בקשה להיתרי יציאה דרך מעבר ארז. באוגוסט הוגשו 1,883 בקשות, הנתון הנמוך ביותר בקטגוריה זו מאז דצמבר 2016, בשל הטיפול האיטי של משרד הבריאות הפלסטיני ברמאללה בבקשות לאישור כספי.[3] שלושת תחומי רפואת המומחים העיקריים שעבורם הוגשו מרבית הבקשות היו אונקולוגיה, המטולוגיה ורפואת ילדים.

כ־55% מבין הבקשות שהוגשו אושרו, 3% נענו בסירוב והיתר לא קיבלו מענה עד למועד התור בבית החולים, כך שהמטופל נאלץ לקבוע תור חדש ולהגיש מחדש את הבקשה להיתר. שיעור האישורים הממוצע מאז תחילת 2017 להיתר מסוג זה הוא 53%, ירידה לעומת 93% ב־2012. זו השנה החמישית ברציפות שבה נצפתה ירידה בשיעור האישורים.

שיעור ממוצע של אישור בקשות מטופלים (מעבר ארז)

ירידה זו מתרחשת בד בבד עם גידול הדרגתי במספר המוחלט של הפניות לטיפול רפואי בבתי חולים בגדה המערבית, ובקשות ההיתרים הנלוות אליהן, בעקבות מגבלות גישה חמורות יותר במעבר רפיח. את הגידול במספר הבקשות שלא אושרו בשנים האחרונות ניתן לייחס לעלייה במספר בקשות המטופלים שעוכבו, אף כי לא נענו בסירוב. הדבר עשוי להצביע על מחסור מחריף והולך במשאבים המוקצים לרשויות הישראליות לשם הטיפול בסוג זה של בקשה.

על פי הנחיות ישראליות חדשות, שנכנסו לתוקפן במאי 2017, נדרשים מטופלים להגיש בקשות שאינן דחופות לפחות עשרים ימי עבודה קודם למועד התור שנקבע להם בבית החולים – פרק זמן כפול מהתקופה שנדרשה קודם לכן.

במשך הימים הספורים שבהם נפתח מעבר רפיח באוגוסט, הורשו 22 מטופלים ו־20 מלווים להיכנס למצרים. פירושו של דבר שמאז תחילת 2017 יצאו את עזה דרך רפיח 1,200 מטופלים בסך הכול; לפני יולי 2013 עברו מדי חודש יותר מ־4,000 תושבי עזה במעבר רפיח למצרים, מסיבות רפואיות. בחודש אוגוסט לא נכנסו לעזה דרך רפיח סיוע רפואי או נציגים רפואיים כלשהם.

הגבלות על סגל הומניטרי

גם על תנועת אנשי סגל הומניטרי אל עזה וממנה הוטלו הגבלות הולכות ומחמירות, הפוגעות ביכולתם של העובדים לפקח כיאות על פעולות והכשרת עובדים ולפקח עליהן.

ככל הפלסטינים, גם אנשי הסגל המקומיים המועסקים על ידי האו״ם או ארגונים בינלאומיים לא ממשלתיים חייבים להשיג היתר כדי לצאת את עזה דרך מעבר ארז. באוגוסט אושרו מחצית מהבקשות והיתר לא קיבלו מענה עד למועד הנסיעה המתוכנן. בקשה אחת בלבד נענתה בסירוב. נתון זה עולה בקנה אחד עם העיכובים במתן היתרים שתועדו מאז תחילת השנה, ומייצג עליה לעומת הנתונים משנת 2016.

בספטמבר 2017 הודיעו הרשויות הישראליות לסוכנויות כי משך הטיפול בהיתרים לטווח ארוך יהיה 55 ימי עבודה, ו־70 יום להיתרי נסיעה לחו״ל. זהו שינוי לעומת 14 הימים שנדרשו בתחילת 2017, פרק זמן שהוארך – לפני ההודעה האחרונה – ל־26 יום. לדברי הרשויות הישראליות, זהו חלק מהליך בידוק מחמיר יותר שמבצעים שירותי הביטחון הישראליים. תוקפם המרבי של היתרים לטווח ארוך הוארך משישה לתשעה חודשים.

ביולי 2017 הודיעו הרשויות הישראליות על שורה של הגבלות נוספות, התקפות מאוגוסט ואילך, על פריטים שבני האדם העוברים במעבר ארז רשאים להביא עמם, בעיקר מכשירים אלקטרוניים שאינם טלפונים ניידים, מוצרי טואלטיקה ופריטי מזון. הגבלה זו מונעת מאנשי סגל להביא אתם את המחשבים הניידים שלהם, ומהווה פגיעה בעבודה ובכבוד. האו״ם התנגד לאמצעים אלה וממשיך לחתור לביטולם המיידי.


[1]  מספר הפעמים שבהן יצאו בני אדם גבוה משמעותית מהמספר הממשי של היוצאים, מאחר שבעלי היתרים מסוימים עוברים במעבר יותר מפעם אחת בפרק הזמן שבו ההיתר שלהם תקף.

[2] בחודש ספטמבר הוכנסו לעזה גם סחורות דרך מעבר רפיח, בהן יותר מ־16 מיליון ליטר דיזל עבור תחנת הכוח של עזה.

[3]  כנראה כחלק מהסכסוך המתמשך בין הממשלה ברמאללה לרשויות בפועל בעזה.

הנוסח המחייב והמלא הוא המקור בשפה האנגלית