פורסם ביום 13 ינואר 2021
 במסגרת  

להיות בחובות ברצועת עזה – עניין שבשגרה

החוב הממוצע של משקי הבית העניים ביותר מבין הפליטים כפול ויותר מהכנסתם השנתית

מאמר זה נמסר על ידי קונסורציום ההגנה של עזה.[1]

"ב־25 השנים האחרונות גרתי בשכירות", אומרת סברין בת ה־40, החיה עם בן זוגה וששת ילדיהם במחנה הפליטים א־שאטי שליד העיר עזה. "בשנים האלה פינו אותי 15 פעמים כי לא שילמתי שכר דירה. בעלי היה דייג, אבל בשש השנים האחרונות הוא חולה וכבר לא יכול לעבוד".

בניה הגדולים של סברין, מחמוד בן ה־17 ומוחמד בן ה־15, נשרו מהלימודים כדי לעבוד בענפי הדיג והבניין. במאמץ לכסות את צורכי המשפחה הבסיסיים, כגון מזון, מים ובריאות. המשפחה נעזרת בעיקר בהלוואות וצברה חובות בסך 14 אלף ש״ח. 

התפרצות COVID-19 והאמצעים שננקטו במאמץ לבלום את התפשטותה שחקו את כוח הקנייה והעמידות המוגבלים מלכתחילה של בני אדם עניים, כמו סברין, ברחבי רצועת עזה. עד לרבעון השלישי של שנת 2020, 48.6% מכוח העבודה בעזה כבר היו מובטלים,[2] ועל פי הערכות, עד סוף 2020 הגיע שיעור משקי הבית העניים ל־64%.[3]

במטרה לפתח תוכנית סיוע במזומן עבור המשפחות החלשות והפגיעות ביותר וליצור קו התחלה לאומדנים עתידיים, ערך קונסורציום ההגנה של עזה אומדן צרכים רב־תחומי בקרב משפחות פליטים החיות ב"עוני עמוק", כלומר כאלה שהכנסתן פחות מ־1,974 ש״ח בחודש.[4] אף שמשפחות עם מעמד פליט נעזרות בסיוע במזון ובשירותים שמספקת אונר״א, סוכנות הסעד והתעסוקה של האו״ם לפליטים פלסטינים, לא היה די בסיוע זה כדי לחלצן מעוני קיצוני, ורבות מהן זקוקות לתמיכה נוספת.[5] המשבר הכספי החמור הפוגע באונר״א עלול להביא להידרדרות נוספת במצבם הסוציו־כלכלי של פליטים בעזה. 

בפרק הזמן שבין אוגוסט לספטמבר 2020, שבו נערך האומדן, קיבלו כל המשפחות שעמדו בקריטריונים שלעיל פנייה, או פנים אל פנים או באמצעות שיחת טלפון. בעקבות זאת רואיינו בסך הכול 2,241 נציגי משפחות.[6]

במשק הבית הממוצע שהשתתף באומדן היו 6.4 בני משפחה גרעינית, נתון גבוה מעט מהממוצע בעזה – 5.8, וכמעט מחצית מהן חלקו את מגוריהן עם בני המשפחה המורחבת, כך שלמעשה גודל המשפחה הממוצע היה 7.5 בני אדם. במחצית מהמשפחות בקירוב היה לפחות אחד מבני המשפחה חולה במחלה כרונית או עם מוגבלות. כמעט שלושה רבעים מהמבוגרים דיווחו כי ב־30 הימים שקדמו לריאיון לא עסקו בשום צורה של עבודה בשכר, 22% דיווחו שבמהלך תקופה זו עסקו בעבודה זמנית, ורק 4% החזיקו בעבודה קבועה.

אחד הממצאים המרכזיים של האומדן היה שכדי למצוא מענה לצורכיהן הבסיסיים, כמעט 90% מהמשפחות שהשתתפו בו צברו חובות משמעותיים יחסית להכנסותיהם, באופן שאינו בר קיימא ואשר נודעו לו השלכות שליליות. מנגנוני התמודדות שהמשפחות דיווחו כי אימצו כדי למצוא מענה לצרכיהן הבסיסיים כללו צמצום ההוצאות על כל מה שאינו מזון (41%), שליחת בני משפחה לאכול במקומות אחרים (29%) והוצאת ילדים מבית הספר (5%). 

ההכנסה החודשית הממוצעת שעליה דיווחו משקי הבית שהשתתפו בסקר הייתה 382 ש״ח, ואילו ממוצע ההוצאות החודשיות עמד על 726 ש״ח. החוב הממוצע שצברו משקי הבית עד למועד האומדן היה 10,173 ש״ח, כפליים ויותר מההכנסה השנתית של המשפחות שהשתתפו בסקר.

בממוצע, המשפחות שהשתתפו בסקר מקצות 41% מהוצאותיהן החודשיות למזון, 16% להחזר חובות, 9% לבריאות ו־7% לחינוך. ההוצאה הגדולה על מזון ראויה במיוחד לציון נוכח כיוון שכמעט כל המשפחות הן מוטבות של הסיוע במזון מאונר״א.

משפחה ממוצעת תיזקק לשש שנים כדי לפרוע את חובה במלואו ללא סיוע, וזאת בתנאי שאינה לוקחת על עצמה חבויות חדשות. שני שלישים ממשקי הבית שהשתתפו בסקר דיווחו כי בחודש שקדם לאומדן לא שילמו החזרי חוב כלשהם. 

עיקר החוב נצבר באופן לא רשמי, לרוב בחנויות מקומיות, או אצל בני משפחה, חברים, אנשים אחרים בקהילה או מעסיקים. משפחות מעטות מאוד דיווחו כי נטלו הלוואות רשמיות ממוסדות בנקאיים או בתי השקעות מקומיים. יותר ממחצית מהמשפחות (52%) דיווחו על חובות שנצברו אצל יותר ממלווה אחד, ו־9% דיווחו על שלושה מלווים ויותר. צופים כי יכולת הפירעון המוגבלת של המשפחות תגביל את יכולתם ו/או את רצונם של המלווים להמשיך להלוות להן כספים, כך שמנגנון התמודדות זה לא יוכל להמשיך ולשמש אותן לאורך זמן.

רמת החבות הגבוהה, לצד אי־יכולתן של המשפחות לפרוע את חובותיהן, היא מקור משמעותי לדחק ולמצוקה. רבע מהמשפחות דיווחו כי הן בסכנת כליאה, ו־23% מדווחות כי אינן מרגישות בטוחות באזור מגוריהן בקשר לחוב, ככל הנראה בשל עימותים אפשריים עם המלווה. מתוך 10% מהמשפחות שהשתתפו באומדן שגרו בשכירות, שני שלישים (66%) דיווחו כי הן בסכנת פינוי בכוח בשל אי־יכולתן לשלם את שכר הדירה.

"המחשבה על החובות שלנו לא מניחה לי לישון בלילות", אמרה סברין. "אנחנו חייבים דמי שכירות על הבית הזה ועל הבתים הקודמים ששכרנו. אנחנו חייבים כסף גם למוכרים בשוק הירקות ולחנויות מקומיות. בעבר הייתי לווה כספים מאחותי, אבל מצבה הכספי הידרדר עכשיו, בגלל הקורונה, והיא לא יכולה לעזור לנו. אחד החברים של הבן שלי הלווה לנו 1,700 שקל, ועכשיו הוא רוצה את הכסף שלו בחזרה".

Sabreen shows her empty fridge. 3 December 2020, Gaza City. Photo by GPC

הבטחת מענה לצרכים בסיסיים באמצעות סיוע במזומן

על סמך האומדן זיהה קונסורציום ההגנה של עזה את 1,499 משקי הבית הפגיעים ביותר באוכלוסיית הפליטים ובחר בהם למתן סיוע במזומן. הסיוע כולל חמש העברות כספיות חודשיות (מאוקטובר 2020 עד פברואר 2021) בסך 1,185 ש״ח בחודש למשפחה. על פי הערכות, סכום זה יכסה 60% מתוך "סל ההוצאות המינימלי" שחישבה קבוצת העבודה לענייני סיוע במזומן.[7]

המוטבים מצופים להשתמש בסיוע זה כדי לתת מענה לצורכיהם הבסיסיים, כגון שיפור צריכת המזון שלהם וצמצום השימוש באסטרטגיות התמודדות שליליות. עם זאת, הסיוע, המחולק באמצעות כרטיסים מגנטיים שבהם משתמשים במסופים למשיכת מזומנים, אינו מוגבל ואינו מותנה. הדבר נועד לשמור על כבודם של המוטבים ומעניק להם חופש לקבוע את סדרי העדיפויות שלהם בעצמם.

כיפאייה בת ה־46, אם לשניים, היא אחת המוטבים של קונסורציום ההגנה של עזה. אצבעות רגליה קטועות, היא חולת סוכרת ובן זוגה, עלא, משותק. שניהם זקוקים לטיפולים רפואיים שוטפים ולתרופות בעלות של כ־330 ש״ח בחודש. הם השתמשו בחלק מהסיוע במזומן שקיבלו כדי לכסות את התשלום על ביקור רופא פרטי, שנועד להימנע מהצפיפות בבית חולים ציבורי במהלך המגפה. "בעבר הבעלים של בית המרקחת סירב לתת לי את התרופות בהקפה, כי לא סמך על יכולתי לשלם את החוב, אבל אחרי שהתחלתי לקבל סיוע במזומן הצלחתי לקבל את התרופות שלנו", אמרה כיפאייה.

הארכת תוכנית ההתערבות במזומן של קונסורציום ההגנה של עזה אל מעבר לשלב הנוכחי, המסתיים בפברואר 2021, תלויה בנכונותם של התורמים והמדינות החברות לתרום את המימון הדרוש.

אף שסיוע במזומן חיוני למתן הקלה זמנית כלשהי למשפחות הנפגעות, הוא רחוק מאוד מפתרון בר־קיימא. צמצום העוני והתלות בסיוע מצריך שינויים משמעותיים ברכיבי מפתח של המדיניות והנהגים המעצבים את מצבה של עזה, לרבות הסרת המצור הישראלי, כפי שקובעת החלטה 1860 של מועצת הביטחון של האו״ם, עצירה לטווח ארוך של מעשי האיבה בין ארגונים חמושים פלסטיניים לבין ישראל, ויישוב הפילוג הפלסטיני מבית, בין היתר.


[1] קונסורציום ההגנה של עזה הוקם בשנת 2020 כמפעל משותף של מועצת הפליטים הנורווגית ו־Mercy Corps, בתמיכת האיחוד האירופי (המחלקה ההומניטרית של הנציבות האירופית – ECHO) ובשיתוף פעולה עם תוכנית המזון העולמית.

[2] הלשכה הפלסטינית המרכזית לסטטיסטיקה, סקר כוח עבודה לרבעון השלישי של 2020.

[3] הבנק העולמי, דו״ח מעקב כלכלי, יוני 2020.

[4] קו זה תקף למשקי בית הכוללים שני מבוגרים ושלושה ילדים. הלשכה הפלסטינית המרכזית לסטטיסטיקה, יולי 2019.

[5] תוכנית המזון העולמית מבצעת אומדן של משפחות שאינן פליטים, וגם הן יזכו להתערבות של סיוע במזומן בדומה לזו הניתנת לפליטים.

[6] המשפחות שאותרו לצורך עריכת האומדן זוהו מקרב אלה שפנו למשרד לפיתוח חברתי בבקשות לסיוע במזומן.

[7] סל הוצאות מינימלי מוגדר ככלל הסחורות והשירותים שמשק הבית זקוק להם כדי לתת מענה לצרכיו הבסיסיים על בסיס שוטף (שבועי, חודשי, עונתי), ושווי הסחורות והשירותים האלה. זהו אומדן צרכים כוללני, כפי שהוא נתפס ומוגדר על ידי אוכלוסיות וספקי שירותים וסיוע נפגעי משבר.

הנוסח המחייב והמלא הוא המקור בשפה האנגלית