פורסם ביום 20 יולי 2020
 במסגרת  

הפסקת התיאום של הרשות הפלסטינית עם ישראל בתגובה על איום הסיפוח: החלטה שכבר עתה נודעו לה השלכות על הפניית בני אדם לטיפול רפואי

מטופל במחסום של הרשות הפלסטינית ליד מעבר ארז לפני יציאתו מעזה לצורך קבלת טיפול רפואי
מטופל במחסום של הרשות הפלסטינית ליד מעבר ארז לפני יציאתו מעזה לצורך קבלת טיפול רפואי

ב־19 במאי 2020 הודיע הנשיא הפלסטיני מחמוד עבאס כי הרשות הפלסטינית רואה את עצמה משוחררת מכל ההסכמים וההבנות שעליהם חתמה עם ישראל ועם ארצות הברית. החלטה זו התקבלה בתגובה על הודעתה של ישראל בדבר כוונתה לספח חלקים מהגדה המערבית החל ב־1 ביולי, בכפוף ל"הסכמתו המלאה" של הממשל הנוכחי בארה״ב. הקהילה הבינלאומית גינתה בכל פה את האיום בסיפוח, ומזכ״ל האו״ם קבע כי הסיפוח "יהווה הפרה חמורה ביותר של המשפט הבינלאומי, יחבל קשות בסיכויים לפתרון שתי המדינות ויחתור תחת האפשרות לחידוש המשא־ומתן."

לאחר מכן הקפיאה הרשות הפלסטינית כמעט את כל המגעים הדו־צדדיים עם ישראל, לרבות התיאום הביטחוני.[1] כן הפסיקה הרשות הפלסטינית לקבל את הכנסות המיסים שישראל גובה מטעמה, צעד שמרגע שהיתוסף לחוסר הוודאות הכלכלית שחוללה מגפת COOVID-19 גרם לאובדן 80% מהכנסותיה החודשיות, ומגביל את יכולתה לשלם את המשכורות של עובדיה. 

הקפאת התיאום כבר פגעה בפעילויות ההומניטריות ברחבי השטח הפלסטיני הכבוש, לרבות מוכנות ומענה למגפת COVID-19. יבוא של אספקה חיונית על ידי סוכנויות הומניטריות שובש מאז תחילת יוני, והדבר פגע בכמה מהארגונים הגדולים ביותר הפועלים בשטח הפלסטיני הכבוש, לרבות ארגון הבריאות העולמי, קרן האו״ם לילדים (יוניסף) ותוכנית הפיתוח של האו״ם, בנוסף על מספר ארגונים לא ממשלתיים.

זהו הראשון בשורה של מאמרים שיטפלו בהשלכות של הקפאת התיאום בין הרשות הפלסטינית לישראל. המאמר הנוכחי מתמקד בגישתם של מטופלים פלסטינים, במיוחד מרצועת עזה, לטיפול רפואי בירושלים המזרחית ובישראל; עד עתה מתו שני פעוטות מעזה לפני שניתן היה להסדיר את העברתם לבתי חולים בישראל ובירושלים המזרחית.

פגיעה אנושה בגישה לטיפול רפואי חיוני

מידע ומקרים בחלק זה ניתנו על ידי ארגון הבריאות העולמי

מטופלים פלסטינים רבים ברחבי השטח הפלסטיני הכבוש, וכן מלוויהם, זקוקים להיתרים ישראליים כדי להגיע לשירותי רפואה שאינם זמינים במקומות מגוריהם. תושבי רצועת עזה זקוקים להיתרים כדי להגיע לבתי חולים בגדה המערבית, לרבות ירושלים המזרחית, וכן בישראל ובירדן. גם בגדה המערבית מטופלים ומלוויהם זקוקים להיתרים כדי להיכנס לירושלים מזרחית, ישראל או ירדן.[2] בשנת 2019 הוגשו מדי חודש יותר מ־7,000 בקשות להיתרי כניסה עבור מטופלים מהגדה המערבית (מחוץ לירושלים המזרחית), ויותר מאלפיים בקשות עבור מטופלים מעזה. כמעט שליש מהבקשות הוגשו עבור חולי סרטן. כמחצית מכלל ההפניות שנתן משרד הבריאות הפלסטיני היו לבתי חולים בירושלים המזרחית.

למרות הפסקת התיאום עבור היתרים, מטופלים מהגדה המערבית ובני משפחותיהם יכלו לגשת באופן אישי למשרד התיאום והקישור המחוזי הישראלי (מת״ק) כדי להגיש ישירות בקשה להיתר. בנוסף, הרשויות הישראליות מקדמות יישומון חדש לטלפון הנייד, שפלסטינים יכולים להוריד למכשיר הטלפון ולהגיש באמצעותו בקשות להיתרים מרחוק, אף שעדיין קיימים חששות ביחס להשלכות הביטחוניות וההשלכות על הפרטיות של מערכת זו. מאז הפסקת התיאום אין כל פיקוח על תהליך הגשת הבקשות עבור מטופלים ומלוויהם, ויש בנמצא רק אמצעים מוגבלים למעקב או לתיעוד של מגישי הבקשות; למעקב כמה היתרים נענים בסירוב או מעוכבים; ולסיוע בהגשת בקשות מטעם המבקשים.

בעזה עדיין ניתנים אישורים כספיים להפניית מטופלים לטיפולים רפואיים מחוץ לעזה, אך הרשות הפלסטינית הפסיקה לתאם בקשות להיתרים שמגישים תושבי עזה, לרבות עבור מטופלים ומלוויהם. בהנפקת ההפניות חלה ירידה כבר מאז פרוץ מגפת COVID-19 בשטח הפלסטיני הכבוש במרס, בעקבות החלטתו של משרד הבריאות הפלסטיני לצמצם מתן שירותי בריאות כדי להפחית את הסיכון להדבקה. החלטה זו כללה מאמצים לתת שירותים חיוניים מסוימים באופן מקומי, כמו למשל מתן טיפולים כימותרפיים מוגבלים באמצעות ספקים פרטיים בעזה, לטווח קצר. בנוסף על ההגבלות שהטילו הרשויות הפלסטיניות, הרשויות הישראליות צמצמו עוד יותר את הקריטריונים לזכאות להיתרי יציאה, והגבילו אותם למטופלים אונקולוגיים ולמקרי חירום בלבד. כתוצאה מכך, במרס פחת מספר הפעמים שבהן יצאו מטופלים את עזה ל־1,279, לעומת ממוצע חודשי של 1,777 בינואר ובפברואר. באפריל תועדו 159 בקשות, ש־113 מתוכן אושרו, ובמאי תועדו 160 בקשות שמתוכן אושרו 105.

אף שלאחר ירידה ראשונית במספר הנדבקים ב־COVID-19 הוחלו הקלות בהגבלות, הגידול שחל לאחרונה במספר הנדבקים בגדה המערבית ובישראל עלול לגרום לרשויות להרחיב את ההגבלות על היציאה מעזה כדי למנוע הישנות של התפרצות המגפה בקהילה.

סלמה, חולת סרטן מרצועת עזה. צילום: ארגון הבריאות העולמיבמספר מקרי חירום התאפשרה יציאתם של מטופלים הודות להתערבות של המרכז הפלסטיני לזכויות האדם, ארגון עזתי לא ממשלתי’בין יתר הארגונים. סלמה, אישה בת 64 שחלתה בסרטן מסוג לימפומה על שם הודג׳קין, הופנתה להשתלת תאי גזע בבית חולים בגדה המערבית, הליך רפואי שאינו זמין בעזה. בעזרת המרכז הפלסטיני לזכויות האדם השיגה סלמה היתר נסיעה לגדה המערבית ל־7 ביוני, המועד שבו נקבע תור להשתלת תאי גזע. עם זאת, ב־9 ביוני הפסיק המרכז הפלסטיני לזכויות האדם לתאם היתרי יציאה, לאחר שבאמצעי תקשורת ישראליים דיווחו כי תפקיד הארגון הוא להחליף את הרשות הפלסטינית בתיאום היתרים. נכון לעכשיו ההפניה של מטופלים הזקוקים לטיפול רפואי דחוף מתואמת על ידי מספר ארגונים מהחברה האזרחית ובתי חולים.

אוסאמה, פעוט בן שנה מעזה, אובחן ב־8 ביוני כחולה בלוקמיה והופנה בדחיפות לטיפול מיידי בבית החולים אוגוסטה ויקטוריה שבירושלים המזרחית. הודות למאמצים ניכרים שעשה סגל בית החולים קיבל אוסאמה היתר ב־11 ביוני, והצליח לנסוע לבית החולים עוד באותו יום.

אף שאימו של אוסאמה עדיין מיניקה אותו, מי שליוותה אותו הייתה סבתו, על סמך השיקול שלאנשים מבוגרים קל יותר לעמוד בתנאים הביטחוניים הדרושים לקבלת היתר. הצוות הרפואי בבית החולים אוגוסטה ויקטוריה דיווח כי בשל הניתוק מאימו חווה אוסאמה מצוקה קשה במשך ימים תמימים. אביו של אוסאמה סיפר, "אמרו לנו שרוב הזמן הוא בוכה. מישהו מבית החולים יצר איתי קשר כדי לנסות לתאם היתר עבור אימא של אוסאמה, כדי שתוכל לנסוע ולהיות לידו, אבל אנחנו עדיין מחכים."

אוסאמה בן השנה אובחן כחולה לוקמיה בחודש יוני. צילום: ארגון הבריאות העולמיב־18 ביוני דווח על מקרה מוות ראשון ברצועת עזה לאחר הפסקת התיאום: עומר יאר׳י, תינוק בן שמונה חודשים, מת מסיבוכים של מחלת לב לפני שהספיק לקבל היתר נסיעה לניתוח במרכז הרפואי שיבא בישראל. ב־22 ביוני מת תינוק בן תשעה ימים, אנוואר הרב, שסבל גם הוא ממומי לב, לפי שהספיק לקבל טיפול בירושלים מזרחית. הרשויות הישראליות הסכימו להתיר את העברתו לבית החולים אל־מוקסד עוד באותו יום, אבל בית החולים לא הצליח לתאם בזמן את הסעתו באמבולנס.

בעקבות מותו של עומר יאר׳י פנתה קבוצה של ארגונים ישראליים במכתב דחוף לשר הביטחון, ליועץ המשפטי לממשלה ולמתאם פעולות הממשלה בשטחים, ובו נדרשה ממשלת ישראל, ככוח הכובש, להבטיח מייד נסיעת פלסטינים דרך מעבר ארז. הארגונים ביקשו ספציפית מישראל להסיר מיידית את המגבלות הבירוקרטיות על הגשת בקשות להיתרים מרצועת עזה, ובמקרים של חולים ומקרים הומניטריים אחרים לאפשר כניסה מיידית לישראל ולגדה המערבית; להבהיר באופן מיידי כיצד ניתן להגיש בקשות לקבלת היתרי תנועה; ולפרסם ולהנגיש לאלתר לציבור הרחב מידע ברור ומפורט על הפרוצדורה החלופית להגשת הבקשות.

התפקידים ותחומי האחריות של הצדדים

הועלו הצעות שארגונים בינלאומיים, ובמיוחד האו״ם, עשויים להתבקש לבצע את פעולות התיאום שעד עתה היו באחריות הרשות הפלסטינית. עם זאת, כפי שאמר המתאם המיוחד מטעם האו״ם, ניקולאי מלדנוב, בתדרוך האחרון שקיים למועצת הביטחון של האו״ם, אף שהאו״ם "מוכן לספק תמיכה במקרי חירום, הוא אינו יכול להחליף את הרשות הפלסטינית. חיוני שלא לעכב או לעצור סיוע הומניטרי ואחר."

תמיכת החירום שיספק האו״ם אינה פוטרת את ישראל או את הרשות הפלסטינית ממחויבויותיהן העיקריות כלפי האוכלוסייה הפלסטינית בשטח הפלסטיני הכבוש. המשפט הבינלאומי מטיל על ישראל, ככוח הכובש, את האחריות העיקרית להגן על אוכלוסייה זו ולדאוג לרווחתה, לרבות במתן גישה לשירותי בריאות חיוניים. עוד קודם להקפאת התיאום התמודדו מטופלים פלסטינים ומלוויהם עם מכשולים קשים שלא התירו להם גישה במועד לטיפולים רפואיים חיוניים, כשבקשותיהם לקבל את ההיתרים הישראליים הדרושים לגישה למרכזי רפואת מומחים מרכזיים בירושלים המזרחית ובישראל עוכבו או נענו בסירוב.

גם על הרשות הפלסטינית, משאשררה אמנות בדבר זכויות אדם, מוטלות חובות מסוימות כלפי אוכלוסייה זו, במגבלות שליטתה, וכך גם על הרשויות בפועל ברצועת עזה. חובות אלה כוללות הבטחת כיבוד והגנה על הזכות לרמת הבריאות הגבוהה ביותר שניתן להשיג, והבטחה כי רכיבי המדיניות שיוחלו, או נסיגה מתחומי אחריות קודמים, לא יגרמו לנזק.

על סמך שיקולים אלה הגיעו האו״ם להסכמה עם הרשויות הפלסטיניות והישראליות כאחד על הקמת מנגנון זמני, שכחלק ממנו יאפשר האו״ם העברה של התיעוד הדרוש בין שני הצדדים, על מנת להבטיח למטופלים מעזה גישה לשירותי בריאות חיוניים בגדה המערבית, לרבות ירושלים המזרחית, ובישראל. צופים כי מנגנון זה יתחיל לפעול במחצית השנייה של חודש יולי.


[1] היוצא מן הכלל היחיד הוא תיאום ביחס למעבר המסחרי כרם שלום, שדרכו סחורות מוכנסות לעזה ומוצאות מתוכה, הנמשך כבעבר.

[2] רוב הגברים שגילם יותר מ-55, ונשים בנות יותר מ-50 מיתר הגדה המערבית, וכן ילדים בני 13 ומטה המלווים על ידי מבוגר, אינם זקוקים להיתרים כדי להיכנס לישראל או לירושלים המזרחית.

הנוסח המחייב והמלא הוא המקור בשפה האנגלית