מתחדשת בניית גדר ההפרדה בנפת בית לחם

חוות הדעת המייעצת של בית הדין הבינלאומי לצדק על גדר ההפרדה

ב־9 ביולי 2004 פרסם בית הדין הבינלאומי לצדק חוות דעת מייעצת בנושא ההשלכות החוקיות של בניית חומה בשטח הפלסטיני הכבוש. בית הדין הכיר בכך שישראל "נאלצת להתמודד עם מעשי אלימות רבים, בלתי מובחנים וקטלניים נגד אוכלוסייתה האזרחית" ובכך שיש לה "הזכות, ואף החובה, להגיב במטרה להגן על חיי אזרחיה, [ואולם] האמצעים הננקטים חייבים להתבצע בכפוף למשפט הבינלאומי החל" בהקשר זה.

בית הדין ציין כי אותם קטעים של גדר ההפרדה העוברים בתוך הגדה המערבית, לרבות ירושלים המזרחית, מהווים הפרה של התחייבויותיה הבינלאומיות של ישראל במסגרת המשפט הבינלאומי. בית הדין קרא לישראל להפסיק את בניית גדר ההפרדה "לרבות בתוך ירושלים המזרחית וסביבה"; לפרק את קטעי גדר ההפרדה שכבר הושלמו; וכן "לבטל או להכריז על אי־נפקותן של כל פעולות החקיקה והתקנות הנוגעות לחומה."

חוות הדעת המייעצת של בית הדין קבעה כי אל למדינות החברות באו״ם להכיר במצב הבלתי חוקי שיצרה גדר ההפרדה, וכי עליהן להבטיח כי ישראל תציית למשפט הבינלאומי. החלטה ES-10/15 של העצרת הכללית של האו״ם, מיום 20 ביולי 2004, דרשה מישראל לציית למחויבויותיה החוקיות כמו שהוגדרו בחוות הדעת של בית הדין הבינלאומי לצדק.

המשפחות הנפגעות עתרו שוב ושוב לבג״ץ נגד תוואי גדר ההפרדה באזור כרמיזן. העותרים טענו כי התוואי יפגע במרקם החיים של קהילותיהם, יגרום נזק סביבתי לטראסות חקלאיות היסטוריות, וכי הוא מהווה הפרה של משפט זכויות האדם הבינלאומי והמשפט ההומניטרי הבינלאומי (ראו מסגרת). כן טוענים העותרים כי התוואי תוכנן כך שיעביר את ההתנחלות הר גילה לעברה ה"ישראלי" של גדר ההפרדה ויחבר אותה להתנחלות גילה בירושלים המזרחית. שתי ההתנחלויות נבנו על קרקע השייכת לבית לחם.

באפריל 2015 פרסם בג״ץ את החלטתו הסופית, ובה ביקש כי ממשלת ישראל תשקול תוואים חלופיים על מנת להבטיח קישוריות בין שני המוסדות הדתיים לבין עצמם וביניהם לבין בית לחם ובית ג׳אלא. מאוחר יותר באותו חודש נאמר לעותרים כי הרשויות הישראליות יתחילו בבניית קטע של גדר ההפרדה, אבל יותירו פתח קטן על מנת להבטיח גישה אל שני המנזרים ומהם. כן התחייב משרד הביטחון הישראלי להתקין בגדר ההפרדה "שער חקלאי" שיאפשר לחקלאים גישה לאדמותיהם. עתירה לעצירת הבנייה, שהוגשה ביוני, נענתה בסירוב.

לדברי המדינה, "מנקודת מבט ביטחונית, אזורי גדר ההפרדה שבנייתם טרם הושלמה, כמו 1,500 המטרים בעמק כרמיזן, נמנים עם האזורים הרגישים ביותר בין ישראל לגדה המערבית, ומנוצלים כיום על ידי תאי מחבלים וגורמים פליליים להסתננות."

כרגע קיימים לאורך גדר ההפרדה שכבר נבנתה 85 שערים חקלאיים. מביניהם, תשעה בלבד פתוחים מדי יום ורובם (63) נפתחים רק לשבועות אחדים בעונת מסיק הזיתים השנתי. חקלאים בכ־150 קהילות, שאדמות בבעלותם מבודדות בין גדר ההפרדה לקו הירוק, נאלצים להגיש בקשות ל"תיאום מוקדם" או להשיג היתרים מיוחדים על מנת להגיע לאדמותיהם ולמשאבי המים שלהם דרך שער שנקבע לכך. ההקצאה המוגבלת של היתרי גישה, יחד עם המספר ומועדי הפתיחה המוגבלים של השערים בגדר ההפרדה, ממשיכים לקצץ קשות בפרקטיקות חקלאיות ולפגוע במקורות המחייה הכפריים ברחבי הגדה המערבית.

"עצי הזיתים שלי שווים יותר מכסף"

בבוקר ה־17 באוגוסט התבשר עיסא א־שטלה מבית ג׳אלא מפי שכנו כי הרשויות הישראליות עוקרות את עצי הזית שלו. כ־30 עצי זית, רובם בני מאות שנים, נעקרו כדי לפנות דרך לגדר ההפרדה באזור כרמיזן. "כל אחד מעצי הזית האלה יכול להניב 16 ק״ג של שמן זית משובח, כמות שמספיקה לי ולארבעת אחי. אבל זה יותר מהשווי הכספי. העצים האלה, בני מאות שנים, ניטעו על ידי אבות־אבותי. יש לי זיכרונות רבים כל כך, טובים ורעים, שקשורים אליהם, עוד מילדותי."

אף שהרשויות הישראליות נטעו מחדש את העצים, עיסא מתלונן, "תראה כמה הם צפופים. כמה מהם ניטעו מחדש על האדמה של שכני." כשהוא נשאל אם ישרדו ויניבו פרי בעונת המסיק הקרבה, הוא מושך בכתפיו.

אדמתו של עיסא נמצאת מתחת לגשר המהווה חלק מהתוואי של כביש 60, שהועתק בשנת 1994 כדי לאפשר למתנחלים לנסוע בין ירושלים לחברון מבלי לעבור בבית לחם (כביש עוקף בית לחם). המחפרים והדחפורים השתמשו בחלק מאדמתו ותוך כדי כך ניזוקו עצים. גם ב־2008 איבד כמה עצים כשחלק אחר של גדר ההפרדה נבנה באזור.

עיסא אומר שלא קיבל הודעה רשמית מהרשויות הישראליות על כך שאדמתו מופקעת לבניית הגדר. כן הביע חשש, לאור ניסיונם של חקלאים ביתר הגדה המערבית, בדבר מערכת השערים המוצעת, שלטענת הרשויות הישראליות תבטיח לו גישה לאדמה שבקרוב תהיה מבודדת מאחורי גדר ההפרדה. "גדר ההפרדה הזו נוגדת את המשפט הבינלאומי," הוא עומד על דעתו, ומצטט את חוות הדעת המייעצת של בית הדין הבינלאומי לצדק. הוא מצביע על ההתנחלויות הסמוכות גילה והר גילה. "הכול בגלל ההתנחלויות."