טיפול בחוסר ביטחון תזונתי בקרב רועים בשטח C של הגדה המערבית

סיוע במזון מאפשר לקהילות להימנע משימוש במנגנוני התמודדות שליליים

מאז 2009 סיפקו תוכנית המזון העולמית ואונר״א באופן שוטף סיוע במזון ליותר מ־30 אלף בדואים ורועים אחרים החיים ב־183 אתרי מגורים ברחבי שטח של הגדה המערבית.[i] מוטבים אלה נמנים עם הפלסטינים העניים והחלשים ביותר, שחלק מהקהילות שבהן הם חיים מצויות בסכנת העברה בכפייה. התוכנית שואפת להבטיח מענה לצורכי המזון הבסיסיים שלהם, וכן תורמת לבניית חוסן הקהילה.

חלוקות המזון מתבצעות מדי שלושה חודשים: תוכנית המזון העולמית ממונה על רכישת המזון ואונר״א על הלוגיסטיקה. חבילות המזון כוללות מוצרי יסוד כמו קמח חיטה מועשר, שמן צמחי וגרגרי חומוס או עדשים. שתי הסוכנויות מנהלות מעקב משותף ומדווחות על התוכנית, המהווה חלק מתוכנית המענה האסטרטגי לשטח הפלסטיני הכבוש לשנת 2015, באמצעות כוח המשימה לענייני ביטחון תזונתי.[ii] ב־2014 וב־2015 התאפשרה תוכנית זו הודות לתורמים רב־צדדיים ובתמיכתן של קנדה, יפן, בלגיה ושוויץ.

קהילות בסכנת עקירה בכפייה

נהגים ישראליים שונים הפוגעים בקהילות בדואים וקהילות רועים אחרות בשטח C יצרו סביבה כופה הפוגעת בביטחון התזונתי של התושבים ודוחקת את רגליהם. נהגים אלה כוללים הגבלות על הגישה לשטחי מרעה ולשווקים; מניעת גישה לתשתיות בסיסיות; סירוב לבקשות להיתרי בנייה; והריסה או איום בהריסה של בתים, בתי ספר ומחסים לבעלי חיים. במחצית הראשונה של 2015 הרסו הרשויות הישראליות 159 מבנים הממוקמים ב־15 קהילות רועים ברחבי שטח C, בנימוק שנבנו בלא היתרי בנייה; הריסות אלה מהוות כמעט שני שלישים מכלל ההריסות בשטח C בתקופה זו.[iii]

כ־7,000 בדואים השוכנים ב־46 אתרי מגורים בגבעות שממזרח לירושלים ובמרכז הגדה המערבית חיים בצלה של סכנת העברה בכפייה, בשל תוכנית "העברה" שמקדמות הרשויות הישראליות.[iv] הרשויות הצדיקו את התוכנית בנימוק שהתושבים אינם בעלי הקרקע וכי ההעברה תשפר את תנאי חייהם. התושבים, המתנגדים בתוקף לתוכנית, עומדים על זכותם לחזור לבתיהם ולאדמותיהם המקוריות בדרום ישראל. בינתיים ביקשו הגנה וסיוע במיקומם הנוכחי, לרבות תכנון נאות והיתרים לבתיהם ולמחייתם.

בתחילת יוני 2015 קיבלה אחת הקהילות נפגעות, אבו נוואר, צווי הריסה והפסקת עבודה שהוצאו נגד עשרות ממבני המגורים והמחיה בה. בביקור בקהילה אמרו בעלי תפקידים ישראלים לתושבים לפנות את בתיהם עד לסוף עיד אל פיטר (חג סיום צום הרמדאן) ולעבור לאתר שנבחר להעברתם אליו, באל־ג׳בל, עוד לפני תחילת ההריסות.

גם בדואים ורועים בעשרות קהילות בדרום הר חברון מתמודדים עם סביבה כופה, היוצרת סכנות עקירה. ביולי הודיעו הרשויות הישראליות כי בקרוב מאוד יהרסו חלק מקהילת סוסיא, בנימוק של היעדר היתרי בנייה.[v] בעקבות חששות שהביעו בעניין רבות מהמדינות החברות באו״ם ובעלי עניין אחרים, עד עתה טרם בוצעו ההריסות והעקירה בכפייה.

קהילה שנייה, אום אל־ח׳יר (26 משפחות) מתמודדת עם קשיים בלתי פוסקים בגישה למים. בנוסף על כך, הבנייה בתחומי הקהילה אסורה מאחר שלקהילה אין תוכנית מתאר, ומקורות המחיה המסורתיים, חקלאות ומרעה, הופכים יותר ויותר לא מעשיים. הנסיבות הללו פגעו קשות בגישה לכמויות מספיקות של מזון איכותי.

עזיז, מהנדס בן 29 מאום אל־ח׳יר, אמר שלפני שנים אחדות החל למכור את כבשיו על מנת לשרוד. "לפני שלושים שנה אום אל־ח׳יר הייתה אחת הקהילות הבדואיות העשירות ביותר באזור. היה לנו עדר של 1,600 כבשים, בעוד שעכשיו נותרו לנו רק כ־200 כבשים", אמר עזיז. סיוע במזון אפשר לעזיז להימנע משימוש באסטרטגיות הישרדות דרסטיות מסוג זה. "הודות לחלוקת המזון אני כבר לא צריך למכור את הכבשים שלי כדי להאכיל הילדים."

על תקוותיו לעתיד אומר עזיז, "אני מקווה שיסירו את צו הריסה המוטל על הבית שלי, ואני רוצה לתקן את הגג והקירות של הבית כדי שהוא יהיה ראוי יותר למגורים, במיוחד בחורפים הקרים. כדי לסייע לנו להתקיים הייתי רוצה להקים מיזמים קטנים, כמו גידול דבורים, ואולי גינות ירק גדולות יותר."

מתן סיוע לבדואים בח׳אן אל־אחמר

ח׳אן אל־אחמר היא אחת הקהילות הבדואיות הממוקמות לאורך הכביש המהיר בין ירושלים ליריחו, ומצויות בסכנה של העברה בכפייה. סיוע במזון מתוכנית המזון העולמית ומאונר״א מסייע לתושבים לפנות משאבים לקניית ירקות. "אנחנו לא יכולים לגדל מספיק ירקות לצרכים שלנו, אז אנחנו קונים אותם מרוכל מקומי שמגיע לכפר פעם בשבוע," אומרת מהא בת ה־34, תושבת היישוב. מהא משתמשת בקמח החיטה המועשר שהיא מקבלת באמצעות תוכנית הסיוע במזון להכנת "שְראק", פיתה דקה הנאפית על מחבת מתכת גדולה המכונה סאג׳. "אנחנו משתמשים גם בגרגרי החומוס להכנת חומוס ובעדשים להכנת מרק," אמרה.

* המידע על תוכנית הסיוע במזון במאמר זה נמסר על ידי תוכנית המזון העולמית ואונר״א