ייצוא ראשון מעזה לישראל מאז 2007

גידול גם בהעברות לגדה המערבית; להתפתחויות הללו, אף שיש לברך עליהן, כמעט ולא נודעה השפעה מיידית על הכלכלה העזתית, המתקשה עדיין להתאושש ממעשי האיבה ביולי־אוגוסט.

התפתחות זו, אף שהיא חיובית, מייצגת רק חלק זעיר מלמעלה מ־5,700 המטענים ובהם מגוון רחב יותר של מוצרי ייצוא שיצאו את עזה לישראל, לגדה המערבית ולעולם החיצון במחצית הראשונה של 2007, לפני הטלת המצור.

מסורתית, מוצרי ייצוא חקלאיים מילאו תפקיד חשוב בכלכלה העזתית, ומ־1996 עד 2007 הכניסו בממוצע 15.6 מיליון דולר. כ־77% מהייצוא היה לישראל. לפני יוני 2007 שווקו 90% מפריטי הלבוש, 76% מהרהיטים ו־20% ממוצרי המזון מחוץ לעזה, ויוצאו בעיקר לישראל או הועברו לגדה המערבית. ב־2005 העסיק ענף הרהיטים בעזה יותר מ,5,500 עובדים וצבר מכירות בשווי 55 מיליון דולרים, שכמעט 55% מתוכם באו מייצוא לישראל ולחו״ל או מהעברות לגדה המערבית. עד 2007 העסיק ענף הטקסטיל 25 אלף עובדים, רובם נשים.[3]

בעקבות השתלטות חמאס על עזה, ביוני 2007, אסרה ישראל על הייצוא מעזה לשווקיה[4] והטילה הגבלות חמורות על ההעברות לגדה המערבית. ישראל התירה לכמויות מוגבלות של מוצרי ייצוא מעזה למדינות שלישיות לעבור בשטחה, וכמויות מזעריות של גידולים חקלאיים יוצאו מעזה לאירופה כחלק מהסכם עם הממשלה ההולנדית. רק ב־2012 הותר בפעם הראשונה ייצוא של מוצרים לא־חקלאיים אל העולם החיצון – דגימה ובה מטען אחד של רהיטים ומטען אחד של בגדים. גם ההעברות הראשונות מעזה לגדה המערבית חודשו ב־2012 – חטיפי תמרים מתוצרת מקומית עבור תוכנית הזנה בבתי ספר של תוכנית המזון העולמית – וכללו כ־60 מטענים בסך הכול בשנים 2012 ו־2013.

כמויות מזעריות אלה של סחורות היוצאות את עזה כמעט ולא תרמו דבר להחייאת ענף הייצוא המשותק בעזה, שמ־2010 עד 2014 היה השווי השנתי הממוצע של הייצוא החקלאי שלו רק 1.2 מיליון דולר. חלקו של ענף הייצור בתוצר המקומי הגולמי העזתי (תמ״ג) ירד מ־21% ב־1994 ל־10% בלבד ב־2013, וחלקה של החקלאות בתמ״ג ירד מ־10% ב־1994 ל־6% בלבד ב־2013, "בחלקו בשל התמוטטות הייצוא בעקבות ההגבלות על תנועת סחורות ובני אדם".[5] בשנים שלאחר 2007 נעשתה עזה תלויה ברובה ברשת מנהרות ההברחה הבלתי חוקיות מתחת לגבול עם מצרים, שסיפקו לה כמעט את כל הסחורות. עם סחורות מוברחות אלה נמנו, עד 2013, רוב חומרי הבנייה לענף הבניין, אחד הענפים המתפקדים הבודדים בכלכלה מוכת השפל, שהעסיק כ־24 אלף בני אדם, כ־10% מכוח העבודה.

חידוש הייצוא לישראל, במרס, התרחש בעת ובעונה אחת עם שנת השמיטה, שבה על פי מצוות היהדות אין מעבדים אדמות חקלאיות בישראל, והייצוא מעזה לישראל מוגבר מסורתית על מנת לספק את צורכי האוכלוסייה הדתית בישראל. עד עתה הוגבל הייצוא החקלאי לישראל לעגבניות וחצילים; במרס יוצאו 16 מטענים ובהם תוצרת בשווי כ־150 אלף דולר. המכסה הנוכחית לייצוא מעזה לישראל היא לכל היותר 250 טון עגבניות ו־55 טון חצילים בשבוע, אף שצופים כי בקרוב יאושר לייצוא מגוון רחב יותר של ירקות.

כן אישרה ישראל ייבוא של המוצרים המרכזיים הנוספים בכלכלת הייצוא העזתית: רהיטים וביגוד. לדברי משרד נציג הקוורטט, שאנשיו קיימו בחודשים האחרונים פגישות עם קונים מישראל, תעשיינים עזתיים בעזה והתאחדות התעשיינים בישראל, שני הצדדים משוכנעים כי יחסי הסחר יחודשו בקרוב, למרות כמעט שמונה שנים של נתק. עם זאת, נכון לעכשיו נעצרה ההתקדמות בתחום בשל אי־הסכמה על הדרישה לקבלות מס ערך מוסף (מע״מ) עבור ייצוא של ריהוט וביגוד לישראל; החקלאות פטורה ממע״מ, ולכן נמשך הייצוא של עגבניות וחצילים לישראל. יתר על כן, אנשי תיאום ישראלים הודיעו לא מכבר לעמיתיהם הפלסטינים כי עד להודעה חדשה הוטל איסור על ייבוא לעזה של קורות עץ בעובי של יותר מ־5 ס״מ וברוחב של יותר מ־20 עד 25 ס״מ עבור המגזר הפרטי, על פי דיווחים מפני שארגונים חמושים משתמשים בהן לבניית מנהרות.[6]

כדי לחדש את ייצוא הרהיטים והביגוד לישראל יהיה צריך להכשיר מחדש עובדים ולשקם את המיכון. קרוב לוודאי שההשפעה של חידוש הייצוא על הכלכלה העזתית ככלל תהיה מוגבלת מאוד, אם מביאים בחשבון את הזעזועים הכבדים שספגה בשנים האחרונות, הרס רשת מנהרות ההברחה הלא חוקיות מתחת לגבול עם מצרים מאז אמצע 2013, וההרס העצום כתוצאה ממעשי האיבה ביולי־אוגוסט 2014. במחצית הראשונה של 2014 אבדו לענף הבניין בעזה יותר מ־30 אלף משרות בעקבות הרס המנהרות וההגבלות המוטלות זה מכבר על יבוא חומרי בניין; בסוף 2014 היה השיעור הכולל של האבטלה בעזה 42.8%.[7] כתוצאה ממעשי האיבה ביולי־אוגוסט צנח התמ״ג בעזה ב־28.4% לעומת הרבעון השני של 2014, וב־31.8% בשנת 2014 כולה לעומת קודמתה.[8]

לדברי סוחרים וחקלאים בעזה, הרשויות הישראליות יכולות לנקוט מספר אמצעים מיידיים, ספציפית עבור ייצוא והעברות חקלאיות, שעשויים להשפיע באופן משמעותי על הכלכלה העזתית:

• להתיר מסחר עם הגדה המערבית דרך מעברים נוספים ובכל ימי העבודה, לעומת סבב העבודה הנוכחי של ימי ראשון, שלישי וחמישי;
• להגדיל את גובה משטחי האריזה לייצוא ל־1.6 מטר, כצעד לקראת התקן הבינלאומי שהוא 1.9 מ׳.
• לצמצם את משך ההמתנה ולספק שטחים מוצלים במעברים;
• להפחית את מספר המשטחים שכל סוחר נדרש להעביר בדיקה ביטחונית;
• להתיר שימוש במכולות בכרם שלום.
• להחיל על סחורות שיעדן הגדה המערבית את אותן תקנות החלות על מוצרי ייצוא המיוצאים לאיחוד האירופי.

בנוסף, להסרת ההגבלות על המגוון והנפח כאחד של מוצרי הייצוא לישראל, במענה לביקוש המוגבר בשנת השמיטה, עשויה להיות השפעה חיובית על הכלכלה העזתית והמחיה מחקלאות. הסרת ההגבלות תשפר את תנאי המסחר עבור חקלאים בעזה ותעודד אותם לעבד שטחים גדולים יותר עבור שוק זה. כן תצמצם הסרת ההגבלות את ההשפעה השלילית על הצרכנים בגדה המערבית, מאחר שייצוא מוגבר לישראל גורם לעלייה במחיריה של תוצרת מייצור מקומי, עלייה שהייצור בעזה עשוי לאזנה. אבל בסופו של דבר הכלכלה בעזה תתאושש רק באמצעות הסרה מלאה של המצור ותנועה חופשית של בני אדם וסחורות.

הקלה בהגבלות הגישה המוטלות על פלסטינים בעלי תעודות זהות של הגדה המערבית

ב־12 במרס הודיעו הרשויות הישראליות כי גברים בני יותר מ־55 ונשים בנות יותר מ־50, בעלי תעודות זהות של הגדה המערבית, יורשו להיכנס בלי היתר לירושלים המזרחית ולישראל, על בסיס יומי, דרך מחסומים הנתונים לשליטת ישראל ואחרי השעה שמונה בבוקר. משך הזמן שבו יוכלו להישאר בירושלים המזרחית ובישראל לא צוין. הקלה זו נכנסה לתוקף ימים ספורים אחרי ההודעה שהכריזה עליה.

על סמך נתוני אוכלוסין שמפרסמת הלשכה הפלסטינית המרכזית לסטטיסטיקה, כ־7% מאוכלוסיית הגברים בגדה המערבית (98,865 מתוך 1.44 מיליון) ו־11% מהנשים (159,344 מתוך 1.39 מיליון) כלולים בקטגוריית גיל זו.

אף שזו בהחלט התפתחות חיובית, כרגע קשה לאמוד את השפעתה המדויקת על התנאים החברתיים, הכלכליים והבריאותיים של פלסטינים. משרד האו״ם לתיאום עניינים הומניטריים קיים ראיונות עם הולכי רגל בקבוצת הגיל הרלבנטית שנכנסו לירושלים המזרחית דרך שני המחסומים העיקריים – קלנדיה וגילה. על פי התקנה החדשה, בעלי תעודות זהות של הגדה המערבית הכלולים בקבוצת גיל זו אכן נדרשו רק להציג את תעודות הזהות שלהם כדי לעבור, אף שעל שתי נשים בגיל 60 בקירוב נאסרה הגישה בשתי תקריות נפרדות, מסיבות שלא היו ברורות להן.

רוב המרואיינים דיווחו כי הגיעו להשתתף בתפילות במסגד אל־אקצא. חלקם מסרו שלא יכלו להתפלל במקום מאז חודש רמדאן האחרון, או פרקי זמן ממושכים עוד יותר, מאחר שנאלצו להגיש בקשה להיתר. זוג אחד, בגיל כ־60, במחסום קלנדיה, נרגש לבקר במסגד אל־אקצא זו הפעם הראשונה בעשר שנים.

מרואיינים אחרים מסרו שהם באים לטיפולים רפואיים. שני מטופלים שרואיינו בשני ראיונות נפרדים, גבר בן 59 ואשה בת 65, גילו שבפעם הראשונה זה שנים הם הולכים לטיפולים רפואיים בבתי חולים בירושלים המזרחית. אדם אחר, בן יותר מ־60, אמר שהוא עובר במעבר בפעם הראשונה זה שנים אחדות כדי להשיג לבנו החולה תרופה מבית חולים בירושלים המזרחית.

בשני מקרים לא התבקשו אנשים בעלי היתרים להראות את ההיתר שלהם במחסום גילה: אישה בת 51 בעלת היתר עבודה, שאמרה כי בעתיד היא מקווה שתוכל להימנע מהתהליך הממושך של הגשת בקשה להיתר, ובני זוג נוצריים קשישים שקודם להודעה החדשה קיבל היתרים לבקר את בני משפחתם בירושלים המזרחית לרגל חג הפסחא.

איך אני יכול להתחרות בשווקי הגדה המערבית?

שמי מוג׳אהד א־סוסי ואני המנכ״ל של חברת הרהיטים סוסי בג׳באליה שבצפון עזה. בעבר ייצאה החברה שלנו את המוצרים שלנו לשווקים בישראל ובגדה המערבית. לפני המצור ב־2007 עבדו בחברה שלנו כ־150 עובדים מיומנים ומדי חודש ייצאנו בין 25 ל־30 מטענים. המצור הגביל את המוצרים שלנו לשווקים בעזה, המסוגלים לקלוט רק 5% מהתוצרת שלנו, ואשר לייצורם דרושים רק 25 עובדים בעונת הקיץ ו־15 בעונת החורף. בנובמבר 2014, בפעם הראשונה מאז 2007, התירה לנו ישראל להעביר סחורות לגדה המערבית. אבל 50-40 המטענים שהעברנו מאז הם עדיין מעט בהשוואה לכמויות של 30-25 מטענים בחודש שייצאנו בעבר.

אנו מתמודדים עם קשיים נוספים בהעברת ריהוט. אנחנו חייבים לארוז את המשלוחים שלנו על משטחי אריזה לגובה של עד מטר בלבד, וכל הפריקה והטעינה לבדיקות ביטחוניות גובות מאתנו עלויות לוגיסטיות גבוהות מאוד. בעיה נוספת היא שאיננו רשאים להימצא במעבר בעצמנו. כעת אנו מזועזעים מכך שישראל אוסרת על הכנסתן של קורות עץ שרוחבן יותר מ־5 ס״מ ועוביין יותר מ־25 ס״מ. איך אני יכול להתחרות בשווקי הגדה המערבית עם כל העלויות הנוספות והבעיות האלה?

* מאמר זה נמסר על ידי ארגון המזון והחקלאות של האו״ם