פעולה צבאית ברפיח עלולה להוביל למרחץ דמים בעזה ולהנחית מכה אנושה על הפעילות ההומניטרית השברירית ממילא

הודעה מאת מרטין גריפית׳ס, תת־מזכ״ל האו״ם לעניינים הומניטריים ומתאם סיוע החירום

(ג׳נבה, 13 בפברואר 2024) – התרחיש שפחדנו ממנו זה זמן מתקרב במהירות מבעיתה.

יותר ממחצית מאוכלוסייתה של עזה – הרבה יותר ממיליון בני אדם – דחוסה ברפיח, ומישירה מבט אל המוות: לבני האדם שם יש מעט אוכל, כמעט שום גישה לטיפול רפואי, אף מקום לישון בו, ושום מקום בטוח ללכת אליו.

כמו כל אוכלוסיית עזה, הם קורבנות של מתקפה שאין לה שום מקבילה מבחינת עצימותה, אכזריותה והיקפה.

יותר מ־28 אלף בני אדם – רובם נשים וילדים – נהרגו ברחבי עזה, לפי נתוני משרד הבריאות.

זה יותר מארבעה חודשים שעובדים הומניטריים עושים את הבלתי אפשרי כמעט במאמציהם לסייע למי שזקוקים לכך, למרות הסיכונים שהם עצמם מתמודדים עימם והטראומות שסבלו.

אבל שום כמות של מסירות ורצון טוב לא תספיק כדי להותיר מיליוני בני אדם בחיים, להאכילם ולהגן עליהם – בזמן שהפצצות ממשיכות ליפול ואחיזת חנק חוסמת את הזרמת הסיוע.

הוסיפו לכך את הייאוש, התפוררות החוק והסדר והקפאת המימון לאונר״א.

ההשלכות של כל אלה הן עובדים הומניטריים הנורים, מאוימים בכלי נשק, מותקפים ונהרגים.

כבר שבועות אני אומר שהמענה ההומניטרי שלנו תלוי על בלימה.

היום אני שב ומשמיע את צופר האזעקה: פעולה צבאית ברפיח עלולה להוביל למרחץ דמים בעזה. היא גם עלולה גם להנחית מכה אנושה על הפעילות ההומניטרית השברירית מלכתחילה.

אין לנו ערובות לבטיחות, אספקת סיוע ואנשי סגל בהיקף הדרוש כדי לאפשר את המשך המפעל ההומניטרי.

הקהילה הבינלאומית כבר הזהירה מפני ההשלכות המסוכנות של כל פלישה קרקעית ברפיח. ממשלת ישראל אינה יכולה להמשיך ולהתעלם מקריאות אלה.

ההיסטוריה לא תדון זאת לכף זכות.

מלחמה הזאת חייבת להסתיים.