הירחון ההומניטרי | ינואר-פברואר 2020

ביתה של משפחה בדואית המשמש בחלק מהזמן כמרפאה. צילום: ארגון הבריאות העולמי / אליס פלייט

במסמך זה

השנה החדשה הביאה עימה עלייה במתיחות בשטח הפלסטיני הכבוש, ובמיוחד בעזה. סבב ההסלמה החמור ביותר התרחש ב־23 וב־24 בפברואר, לאחר שישראל הרגה איש הג׳יהאד האסלאמי הפלסטיני שניסה להטמין מטען נפץ ליד גדר המערכת עם ישראל; בתקרית שתועדה במצלמות, דחפור ישראלי אסף את גופתו באופן שעורר זעם ברחבי רצועת עזה.

המצב הידרדר בשנה שלאחר עזיבת המשקיפים הבינלאומיים: בספטמבר 2018, בעקבות מתקפת מתנחלים, הגיעו סוהאד ואחמד למסקנה שמשפחתם אינה יכול להמשיך לגור בשכונת תל רומיידה, השוכנת בשטח העיר חברון הנתון לשליטת ישראל (H2).  סוהאד ושלושת ילדיהם עזבו לחלק אחר של העיר, ואילו אחמד המשיך לגור בבית, שממנו או מנהל את העסק שלו. "קנייה של דירה חדשה הייתה מאמץ כלכלי עצום, אבל הייתי חייב לחשוב על טובת המשפחה שלי".

באוהל מאובק זה, המצוי באזור מרוחק בצפון בקעת הירדן, גרות בדרך כלל 11 נשים וילדות ממשפחת דראר׳מה מקהילת הרועים אל־מאלח שבנפת טובאס. אבל בתקופות מסוימות במשך 14 השנים האחרונות תפקד האוהל פעמיים בשבוע כמרפאה והוגש בו טיפול רפואי ראשוני לכמה מתושביו החלשים והפגיעים ביותר של האזור.

תקנות חדשות להיתרי גדר ההפרדה עלולות להגביל את הגישה לאדמות בצפון הגדה המערבית; שיפור בגישה לאדמות בין גדר ההפרדה לקו הירוק באזורי רמאללה וירושלים, במקביל לעלייה באלימות מתנחלים.