הרחבת שטח הדיג מביאה לעלייה משמעותית בשלל

מאז ספטמבר 2000 הידקה ישראל, בנימוק של שיקולים ביטחוניים, את ההגבלות על גישת פלסטינים לים ולשטחי יבשה בקרבת גדר המערכת עם ישראל – השטחים שהגישה אליהם מוגבלת. הגבלות אלה נאכפו בעזרת ירי של תחמושת חיה, הרס רכוש, מעצרים והחרמת ציוד. בהגבלות בים חלו אמנם שינויים, אבל במרבית הזמן מאז 2006 ניתנה לדייגים גישה לפחות משליש משטחי הדיג שהוקצו להם במסגרת הסכמי אוסלו: שישה מתוך עשרים מיילים ימיים. דגים, ובמיוחד סרדינים, מהווים עבור הפלסטינים בעזה מקור מרכזי לחלבון, מיקרו־נוטריינטים וחומצות שומן חיוניות מסוג אומגה 3, ותורמים למגוון התזונתי. הדגים הזמינים בתחום ששת המיילים הימיים נוטים להיות קטנים יותר, והדבר מגביל את סוג הרשתות שניתן להשתמש בהן, מפחית את שווי השלל ופוגע בקיימות המשאבים הימיים. יותר מ־35 אלף פלסטינים תלויים בתעשייה זו למחייתם.

ב־3 באפריל 2016 הרחיבו הרשויות הישראליות את שטח הדיג לאורך חוף עזה הדרומי לתשעה מיילים ימיים, אך הותירו בלא שינוי את גבול ששת המיילים הימיים העכשווי לאורך החוף הצפוני. נפח הדגה שנלכדה באפריל היה 446.8 טונות, גידול משמעותי לעומת 81.2 טונות באפריל 2015. כן ניכר גידול משמעותי בשלל הדגה של ארבעה מיני דגים, כגון דקר (לוקוס), הנחשבים רווחיים במיוחד: השלל גדל מטונה אחת במרס 2016 לכמעט שמונה טונות באפריל, לאחר הרחבת שטח הדיג.